שמירת המקדש

שמירת המקדש
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק י"ח, פסוקים א'–ה'
משנה	מסכת מדות, פרק א'; מסכת תמיד, פרק א'
תלמוד בבלי	מסכת תמיד, פרק "בשלושה מקומות"
משנה תורה	ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ח'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה כ"ב, לאו ס"ז ספר החינוך, מצווה שפ"ח, מצווה שצ"א

מצוות שמירת המקדש היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות לפיה על הלוויים והכהנים לשמור על מקום בית המקדש. השמירה מתבצעת על ידי הכהנים והלויים ב-24 מקומות^[1]. השמירה התבצעה במשך כל הלילה, ויש אומרים שגם ביום. הפוסקים נחלקו אם מצווה זו נוהגת בימינו. על פי הרמב"ם והחינוך מי שמבטל את שמירת המקדש עובר על לאו של ביטול שמירת המקדש.

מצוות שמירת המקדש נלמדת משני פסוקים בספר במדבר: ”וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל-מוֹעֵד” (במדבר י"ח, ד), ו-”וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר ג', לח).

בספרי זוטא^[2] הובא שמלבד מצוות עשה לשמור את המקדש, ישנו איסור לא תעשה שלא יקרב זר. אמנם הרמב"ם^[3] והחינוך^[4] מנו מצוות לא תעשה שלא להשבית את שמירת המקדש, אך הביאו דברים אלו בשם המכילתא, וכנראה שהייתה להם גרסה אחרת. שאר מוני המצוות לא מנו איסור זה, וכפי שכותב הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם שם, שדבריו לגבי לאו זה אינם מוסכמים. וכך מופיעה בסמ"ג רק מצות עשה ולא נזכרת מצות לא תעשה.

יש שלא הזכירו כלל מצווה לשמור את המקדש (רס"ג, בה"ג, יראים).

בספר שמירת המקדש (פרק א) מבאר הרב הלל בן שלמה בדעתם, כי סדרי השמירה האמורים בחז"ל אינם אלא תקנת חכמים לפי צורך השעה.

למרות שהשמירה היא מצווה על הלויים, מכל מקום גם ישראל כשר בה, כמו שכשר גם לשיר על הדוכן בעזרה^[5].

בראשונים מנו כמה סיבות למצוות שמירת המקדש: בהן, לכבודו של בית המקדש^[6]. ובכלל זה על מנת שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה^[7]. כנאמר בספר מלכים:

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח."

— ספר מלכים ב', פרק י"א, פסוק ו'

יש מהמפרשים על המשנה במסכת תמיד העוסקת בשמירת המקדש המבהירים ששמירה זו לא הייתה כלל מפני חשש של גניבה, מלחמה, או מריבה^[8],בין היתר מהטעם ש'אין עניות במקדש'.^[9]

הרמב"ם כתב, שמטרת השמירה היא לשם כבוד, והיינו, גם כשאין חשש:

"שמירת המקדש מצות עשה ואע"פ שאין שם פחד מאויב ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".

— משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ח', הלכה א'

סיבה נוספת היא כדי לשמור על המקדש מפני כניסת אנשים שאסור להם להיכנס, כגון גויים או טמאים^[10].

בלשכת הקורבן שמרו כדי שלא יקרה נזק לטלאים שהיו מוכנים לקורבן. בלשכת הפרוכת שמרו כדי שלא יטמאו את הפרוכת^[11].

הממונה על שומרי המקדש נקרא "איש הר הבית". מתפקידיו היה לבדוק את השומרים בעת תפקידם. כמתואר במשנה:

"אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר, וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוּ עוֹמֵד, וְאוֹמֵר לוֹ: "אִישׁ הַר הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!" נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְמַקְלוֹ. וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵן אוֹמְרִים: "מַה קּוֹל בָּעֲזָרָה? קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ"."

— משנה, מסכת מדות, פרק א', משנה ב'

בתלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ז, עמוד א', למדו מפסוקים שישנו חיוב שמירה ב-24 מקומות. על הלויים מוטל לשמור בעשרים ואחת מקומות, ועל הכהנים בשלושה מקומות נוספים.

המקומות שהלויים שמרו בהם: בארבע פינות הר הבית ובחמשת שערי הר הבית מבפנים, בארבע פינות העזרה ובחמשת שערי העזרה מבחוץ, בלשכת הקורבן, בלשכת הפרוכת ובאחורי בית הכפורת.

הכהנים שמרו בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. בבית הניצוץ הכהנים שמרו למעלה והלויים למטה^[12].

הרב הלל משה גלבשטיין, פרסם בשנת תרמ"א את ספרו "משכנות לאביר יעקב", בו הוא טען שמצות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה, וניתן לקיימה גם על ידי שמירה מחוץ להר הבית, אך כמה מחכמי דורו, כגון הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), ורבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב (בעל אבני נזר), חלקו עליו.

האבני נזר בתשובה לדבריו^[13] כתב להוכיח שכיום אי אפשר לקיים מצווה שמירה, מאחר שמצוות השמירה נחשבת כ'עבודה' ומצריכה לבישת בגדי כהונה, שאינם קיימים היום^[14], עוד כתב שאף שהלווים יכולים לקיים מצוות שמירה, מאחר שהדין הוא שמשורר (=שנתמנה לשירה) ששיער חייב מיתה', אפשר שאותו לוי נתמנו אבותיו לשירה ולא לשמירה, ולכן בפועל אינו יכול לשמור. אכן, בפסק דין בהקשר אחר, שנכתב מאוחר יותר^[15], כתב האבני נזר ששמירה אינה נחשבת לעבודה - והדגיש, כי משורר ששיער, הוא משורר המסייע לפתיחת השער או סגירתו, בביצוע מעשה, ואין המדובר בשומר, שאינו עושה מעשה בידיו כלל^[16].

בשנת ה'תרפ"ב הוציא לאור הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, בעל "מנחת אלעזר", קונטרס בשם 'עולת תמיד', בו הוא שולל בחריפות את שיטתו של הרב גלבשטיין^[17].

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי בספרו "עיר הקודש והמקדש"^[18], מונה ארבע סיבות לכך שאין שמירת המקדש נוהגת בזמן הזה. אחת הסיבות היא, שמטרת השמירה היא לכבוד הבית, וכשאין בית - אין על מה לשמור. עוד הוא כותב, שאפילו אם תכלית השמירה היא לכבוד מקום המקדש, כאשר ממילא זרים הולכים שם - אין השמירה מוסיפה כבוד.

בשיחת שבת פרשת שמיני תש"נ התייחס הרבי מליובאוויטש לשיטתו של הרב גלבשטיין, באמרו שסיבת אי-השמירה בזמן הזה הוא מחמת פיקוח הנפש שיש בדבר, אך תוכן המצווה הרוחנית ניתן לקיום גם עכשיו על ידי שמירה על ספרי קודש וענייני קדושה^[19].

יש שכתבו שאף שכיום אין מצוות שמירה, מכל מקום יש לקיים שמירה זו כיום מטעמים אחרים, כמו בשביל למנוע את כניסת הטמאים - שזו חובה החלה גם בימינו, גם על ישראלים, וכן בשביל לחזק את הקשר שלנו אל מקום המקדש^[20].

כיום, עמותת אל הר המור הפועלת בשם ישיבת עוד יוסף חי מקיימת את סיבוב השערים סביב שערי הר הבית כזכר למצוות שמירת המקדש ולקיים מה שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה"^[21].

• שערי המקדש
• מורא מקדש

• מאמר שמירת המקדש, הרב יעקב אריאל, תשס"ב, באתר ישיבה
• ספר שמירת המקדש, הרב הלל בן שלמה, ירושלים תשע"ב 2012

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מצווה:שמירת המקדש
טקסט בוויקיטקסט: מצווה:שלא לבטל שמירת המקדש

• מצוות שמירת המקדש באתר "לימוד תרי"ג מצוות".
• זלמן ברוך מלמד, מצוות שמירת המקדש, באתר "ישיבה"
• שיעור על החילוק בין הכהנים לבין הלויים, במצוות שמירת המקדש (סרט)
• מצות שמירת המקדש - תקציר ענייני שמירת המקדש מאת הרב הלל בן שלמה באתר התורה והמקדש
• מאמרים בנושא שמירת המקדש, באתר ספריית אסיף
• הרב יצחק גינזבורג, חידוש מצות שמירת המקדש, באתר מכון גל עיני