בית הכנסת דה לה ויקטואר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת  |
| כתובת | פריז |
| מיקום | פריז |
| מדינה | צרפת |
| בעלים | עיריית פריז |
| נוסח תפילה | נוסח אשכנז (במניין הראשי) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1874 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1867 |
| אדריכל | אלפרד-פיליבר אלדרופה |
| קואורדינטות | 48°52′32″N 2°20′11″E / 48.8756°N 2.33639°E |
| www | |
| (למפת פריז רגילה)   בית הכנסת דה לה ויקטואר | |
  | |
בית הכנסת דה לה ויקטואר (Synagogue de la Victoire; מכונה גם בית הכנסת הגדול של פריז או בית הכנסת רוטשילד) הוא בית הכנסת הגדול ביותר בצרפת. הוא נחנך בשנת 1874, והוכר כמבנה היסטורי בשנת 1987. בית הכנסת שוכן במרכז העיר ברחוב Rue de la Victoire שברובע התשיעי בפריז, בסמיכות לתחנת המטרו Dame-de-Lorette.
המבנה שנבנה בסגנון נאו-רומנסקי, יכול להכיל 2,500 איש. תקרותיו בגובה 26 מטר, ואורכו 44 מטרים על 17 מטר רוחב, ובגודלו ובמבנהו הוא מזכיר יותר קתדרלה. אדריכל בית הכנסת היה יהודי בשם אלפרד-פיליבר שתכנן גם את בית הכנסת ורסאי. המבנה נפתח לפעילות ב-1875. את מרבית הוצאות הבנייה שילמה עיריית פריז. בתקופת מלחמת העולם השנייה הצהירה המשטרה בפני קלגסי הגסטפו שהמקום הוא רכוש עיריית פריז ומשמש כמחסן לאספקת מזון לצבא, וכך הוא נותר שלם ברובו, למעט נזקים קלים כתוצאה מההפצצות הגרמניות. בשנת 1967 שופץ המבנה ונחנך מחדש.
החלק העליון בחזית מוכתר על ידי גמלון, שבאמצעו רוזטה גדול והכיתוב העברי מעליו הם דברי יעקב אבינו מבראשית כ"ח, י"ז: ”אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם”. מעל לגמלון יושב אבן לוחות הברית.
כרוב בתי הכנסת בצרפת, גם לביכ"נ זה נקבע שמו לפי הרחוב בו הוא שוכן, "לה ויקטואר" (הניצחון) – שנקרא כך לאחר שנפוליאון בונפרטה, (שהתגורר ברחוב) כבש את איטליה. הוא מכונה גם "רוטשילד" מאחר שמשפחת הבנקאים היהודית התפללה בו במשך דורות רבים, ומשתמשת בו עד היום, יחד עם משפחות יהודיות חשובות נוספות בעיר.[1] המקום מוזכר גם ביומנו של תיאודור הרצל בתחילת יוני 1895: "הלכתי זו הפעם הראשונה לבית הכנסת של רִי דה לה ויקטואר (בית הכנסת המרכזי בפריס) ושוב הייתה בעיני התפילה חגיגית ומרגשת." הרב הראשי לצרפת צדוק כהן שהיה רב בית הכנסת, חיתן בו את אלפרד דרייפוס עם לוסי הדמר בשנת 1890.
מרבית ממייסדי בית הכנסת היו יהודי אלזס, ולפיכך התפילות באולם הראשי נערכות בנוסח אשכנז, אך במקום גם אולם קטן לתפילות בנוסח הספרדים, ובאולם בקומה העליונה נערכות תפילות בנוסח יהדות מצרים. הנוסח המוזיקלי לליווי התפילה הוא ייחודי לכל קהילות הקונסטיטואר בצרפת, והוא שואב מרוח מוזיקת האופרה. מובילים אותו חזן ראשי, מנצח מוזיקלי ומקהלת גברים של כ-20 זמרי אופרה, ברובם לא יהודים. כחזן הראשי מכהן מ-2009 אהרן היון, שירש את מכלוף עטיה אשר שימש כחזן למעלה מ-50 שנה.
בשבתות מתפללים בו בקביעות כ-300 איש, ובימים הנוראים גודשים את המקום כשלשת אלפים מתפללים. במהלך ימות השבוע מתקיימים במקום שיעורי תורה והלכה יומיים, וכן ישנם אולם אירועים, ספרייה וחדרי לימוד לילדים.
בכניסה לבית הכנסת ניצבות לוחות הנצחה להרוגי מלחמות העולם, ומדי יום ראשון שלפני ראש השנה, בעת אמירת הסליחות, נערך במקום טקס לזכר חללי המגורשים בתקופת הכיבוש הנאצי, שמועבר בשידור חי בערוץ פראנס 2 הצרפתי. בית הכנסת נחשב לבית הכנסת המרכזי של פריז, ואירועים שונים של יהדות צרפת בכללה התקיימו בו.[2] מדי יום הכיפורים מבקרים במקום משלחת שרים מהממשלה הצרפתית לקראת תפילת נעילה.
בין השנים 1997–2008 כיהן כרב בית הכנסת ז'יל ברנהיים. כיום מכהן הרב משה סבג.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת דה לה ויקטואר (בצרפתית)
בית הכנסת דה לה ויקטואר, ברשת החברתית פייסבוק
בית הכנסת דה לה ויקטואר, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו דיווח על נישואי בת הברון רוטשילד עם בן למשפחת ששון בחדשות בישראל: צרפת, הצבי, 18 באוקטובר 1887
- ^ הצרפתים העריכו את הייצוג הרם שנשלח מישראל, מעריב, 13 בנובמבר 1970; תמר גולן, מנהיגי יהדות צרפת דוחים את רעיון ההגנה העצמית, מעריב, 12 באוגוסט 1982.
- ^ עופר אדרת, פאריס, מזרח תיכון חדש בפאריס, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012
