כנסיית סן-סולפיס
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | כנסייה  |
| על שם | סולפיטיוס החסיד מבורז' |
| כתובת | פריז |
| מיקום | אודיאון |
| מדינה | צרפת |
| בעלים | עיריית פריז |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1646 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1646 |
| אדריכל | Giovanni Niccolò Servandoni, Christophe Gamard, Gilles-Marie Oppenord, לואי לה וו, Daniel Gittard, ז'אן שלגרן |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות הבארוק |
| מידות | |
| אורך | 113 מ' |
| רוחב | 58 מ' |
| גובה | 34 מ' (ספינה) 73 מ' (מגדל) |
| קואורדינטות | 48°51′04″N 2°20′05″E / 48.851111°N 2.334722°E |
| אתר רשמי | |
| (למפת פריז רגילה)   כנסיית סן-סולפיס | |
  | |
כנסיית סן-סולפיס (צרפתית: Saint-Sulpice) היא אחת הכנסיות המפורסמות של פריז, על הגדה השמאלית של נהר הסן, ברובע הלטיני שברובע השישי של העיר, בסמוך לכיכר סן-סולפיס. הכנסייה קטנה במעט מקתדרלת נוטרדאם: אורכה – 113 מטר, רוחבה -58 מטר וגובהה 34 מטרים, אי לכך, זוהי הכנסייה השנייה בגודלה בעיר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנו מידע מועט בנוגע למבנה הראשון שעמד במקום הכנסייה. בשנת 1724 חפירות שנעשו באזור הכנסייה חשפו מצבת קבורה מהמאה העשירית, והוכיחו כי במקום היו לפני מאות בשנים בית-תפילה ובית-קברות בסמוך לו. מהמאה ה-12 ועד המאה ה-14 כנסייה רומנסקית נבנתה במקום בית-התפילה הישן, ובמהלך השנים נוספו למבנה חלקים שונים. הגידול באוכלוסיית עיירות סן ז'רמן וסן ז'רמן דה פרה בתקופתו של פרנסואה הראשון חייב בסופו של דבר את הריסת הכנסייה הישנה, לשם בניית כנסייה גדולה יותר. בשנת 1646 החל להיבנות המבנה החדש על ידי הכומר ז'אן-ז'אק אוליה (Jean-Jacques Olier 1608-1657), שייסד את אגודת סן-סולפיס, וכן קהילה קְלֶרִיקָלִית וסמינר שהיו צמודים לכנסייה.
עבודות הבנייה על הכנסייה הנוכחית נמשכו כמאה וארבעים שנה: הכנסייה הושלמה ברובה עד שנת 1732, אך בניית החזית המערבית החלה רק בשנת 1776.
למבנה חזית מערבית פשוטה בעלת שתי קומות עם שתי שורות של עמודים מסוגננים. יש הטוענים כי המראה ההרמוני של המבנה נפגם בשל חוסר ההתאמה שבין זוג המגדלים המתנשאים מעל לכנסייה, מגדלים שהוספו על ידי האדריכל ז'אן פראנסואה שלגרן (Jean François Chalgrin, מתכנן שער הניצחון שבפריז) זמן קצר לפני פרוץ המהפכה הצרפתית.
אזור המזבח נבנה על ידי כריסטוף גמר (Christophe Gamard), לואי לה וו (Louis Le Vau) ודניאל ז'יטאר (Daniel Gittard), אך העבודה הושלמה על ידי ז'יל-מארי אופנור (Gilles-Marie Oppenord). הפסאדה, שתוכננה במקורה על ידי ג'ובאני סרוונדוני (Giovanni Servandoni), שונתה לבסוף על ידי ז'אן שלגרן ואחרים. חלון מקושת גדול מידות ממלא את חלל הפנים באור טבעי. בכל אחד מצדי דלת הכניסה מוצבים צדפים עצומים שהרפובליקה הוונציאנית נתנה למלך פרנסואה הראשון. הצדפים מונחים על בסיס דמוי סלע, שפיסל ז'אן-בפטיסט פיגאל (Jean-Baptiste Pigalle). במאה ה-18 נבנה בכנסייה גנומון (שעון-שמש).
הכנסייה ידועה בעוגב המעולה בעל 6,588 הקנים, אותם בנה אריסטיד קאוויי-קול (Aristide Cavaille-Coll) בשנת 1862. העוגב הגדול של סן-סולפיס הוא אחד משלושת עוגבי "מאה התחנות" שקיימים בכל אירופה. מלבד שיפורים ושינויים הכרחיים של המנגנונים האלקטרוניים והמכניים, הכלי שמור כיום כמעט במצב בו הותיר אותו קאוויי-קול. מפורסמים גם הנגנים שנגנו עליו, החל מניקולא סז'ן (Nicolas Séjan) במאה ה-18. שארל-מארי וידור (Charles-Marie Widor, נגן העוגב בשנים 1870–1933) ומרסל די-פרה (Marcel Dupré, נגן העוגב בשנים 1934–1971) הם מגדולי נגני העוגב במאה ה-20.
במאה ה-19, בעקבות נזקי המהפכה, עוצב מחדש פנים הכנסייה, שהפכה כעת ל"מקדש הניצחון", והוספו לה ציורי קיר מאת אז'ן דלקרואה, אשר מעטרים את קירות הקפלה הצדדית. הציורים המפורסמים ביותר מבינם הם יעקוב נלחם עם המלאך ו"הליודורוס מוצא מהמקדש".
המרקיז דה סאד ושארל בודלר הוטבלו בסן-סולפיס (הראשון בשנת 1740, השני ב-1821), וכמו כן, בין כתליה נישא ויקטור הוגו לאדל פושה (Adèle Foucher) בשנת 1822.
שעון השמש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1727 במהלך הבנייה מחדש של המבנה, הורה לנגה דה גרסי (Languet de Gercy), אז הכומר של סן סולפיס, להקים שעון שמש בכנסייה, במטרה לסייע לו לקבוע את מועד השוויון הסתווי (שוויון היום והלילה) ובכך, לסייע לו לקבוע את מועד חג הפסחא (שכן חג הפסחא נחוג תמיד ביום ראשון הראשון שלאחר הופעת ירח-מלא מיד אחרי יום השוויון האביבי). קו מִצְהָר (מֶרִידְיָאן) עשוי פליז נמתח לרוחב הרצפה כשבסופו הוא מטפס על עמוד דמוי אובליסק העשוי שיש לבן, אחד-עשר מטרים גובהו, ובראשו כדור שעליו צלב. העמוד מתוארך לשנת 1743.
בחלון הדרומי הורכבה מערכת עדשות, כך שקרן השמש זורחת על פני קו הפליז. בצהרי יום היפוך החורף (21 בדצמבר), קרן השמש נוגעת בקו הפליז שעל האובליסק. בצהרי יומי השוויון בין היום והלילה (21 במרץ, ו21 בספטמבר), קרן השמש נוגעת בלוח סגלגל מנחושת שמצוי ברצפה, בסמוך למזבח.
שעון השמש, אשר נבנה על ידי בונה השעונים והאסטרונום האנגלי הנרי סולי (Henry Sully), שימש גם למגוון ניסויים מדעיים: ייתכן וזו אחת הסיבות שהגנה על סן סולפיס מפני הרס במהלך המהפכה הצרפתית, בעת שכנסיות רבות אחרות נפגעו ואף נהרסו.
אזכורים בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסצנה השנייה במאנון (Manon) של ז'יל מאסנה מתרחשת בכנסיית סן-סולפיס, בה מאנון משכנעת את דה גריו לברוח עימה שוב. ז'וריס-קרל וויסמנס מיקם בכנסייה, באופן מעט פרוורטי, את התרחשות הרומן שָם (Là-Bas) מ-1891, אשר עוסק בכת השטן. סן-סולפיס היא אחד האתרים בהם ממוקמת עלילת ספרו רב-המכר של דן בראון, צופן דה וינצ'י, וכן הסרט שנעשה על-פיו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
 | פורטל פריז | ||
 | האדריכלות | ||
אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית סן-סולפיס (בצרפתית)
כנסיית סן-סולפיס, ברשת החברתית אינסטגרם- תצלומים של כנסיית סן-סולפיס(הקישור אינו פעיל)
- Saint-Sulpice- תצלומים של הכנסייה, הכיכר, המזרקה…
- דניאל רות, נגן העוגב הראשי בכנסייה מאז 1985
