בתי זיקוק לנפט

ערך זה עוסק בחברה ציבורית בישראל. אם התכוונתם לשם כללי למפעל עיבוד נפט, ראו בית זיקוק.

בתי זיקוק לנפט בע"מ (בזן)

בניין ההנהלה של קבוצת בזן
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית
בורסה	הבורסה לניירות ערך בתל אביב
סימול	בזן
מייסדים	שלטון המנדט הבריטי
תקופת הפעילות	1938–הווה (כ־86 שנים)
חברת אם	החברה לישראל
מיקום המטה	חיפה
משרד ראשי	חיפה
בעלות	הציבור (75.39%), מפעלים פטרוכימיים בישראל (24.52%)
ענפי תעשייה	תעשיית הנפט
מוצרים עיקריים	תזקיקי נפט
שווי שוק	2.98 מיליארד ש"ח (30 באוקטובר 2024)
הכנסות	8.32 מיליארד דולר (2023)[1]
רווח תפעולי	573 מיליון דולר (2023)[1]
רווח	408 מיליון דולר (2023)[1]
הון עצמי	1.86 מיליארד דולר (2023)[1]
סך המאזן	4.66 מיליארד דולר (2023)[1]
יו"ר	משה קפלינסקי פלג
מנכ"ל	אסף אלמגור
עובדים	1271
www.bazan.co.il

בתי זיקוק לנפט בע"מ (בראשי התיבות "בז"ן"), הידועה גם כ"קבוצת בזן", היא חברה ציבורית ישראלית העוסקת בזיקוק נפט גולמי ובייצור וייצוא מוצרי דלק בישראל, הקבוצה היא תשלובת הפטרוכימיה הגדולה בישראל^[2].

לבתי זיקוק לנפט שתי חברות בנות: "כרמל אולפינים" ו"גדיב - תעשיות פטרוכימיות". החברה מחזיקה בבעלויות חלקיות בגופים עסקיים נוספים.

החברה מייצרת מוצרים לתעשייה הפטרוכימית וחומרים ארומטיים. תוצרי המפעל כוללים, בין היתר, דלק להנעת כלי רכב, חומרי גלם לתעשיות הדלק, הפלסטיקה, הגז, ולהכנת אספלט לסלילת כבישים.

בז"ן היא אחת החברות המזהמות בישראל.^[3] בדצמבר 2023 אישרה ועדת השרים לענייני פנים, שירותים, תכנון ושלטון מקומי את תמ"א 75, ובכך סללה את הדרך להוצאת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה^[4].

בז"ן מוגדרת כחברה שלמדינת ישראל יש אינטרס חיוני בקשר אליה ולכן להעברת שליטה בה יש לקבל היתר מהמדינה.

כשהחל פיתוחו של שדה נפט גדול בכירכוכ שבצפון עיראק ב-1927 החלו שלטונות המנדט וחברת הנפט העיראקית לתכנן את חיבור השדה בצינור לנמל בים התיכון^[5]. חיפה נבחרה כנמל מוצא לצינור הנפט בגלל מספר גורמים, בהם: רציפות השלטון הבריטי מעיראק עד חיפה; בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש; מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים גדולים; ומסילת רכבת העמק עברה לאורך חלק מהתוואי^[6].

כאשר הושלמה בניית צינור הנפט כירכוכ–חיפה ב-1934 החלה חברת הנפט העיראקית במגעים עם הממשלה הבריטית להקמת בתי זיקוק לחופי מפרץ חיפה. הממשלה הבריטית עודדה את הקמת בתי הזיקוק, בתנאי שיהיה זה פרויקט משותף עם חברת הדלק הגדולה רויאל דאטש של. לפי החלטתו של הנציב העליון, הוגדר באותה שנה המתחם, שבו הוקמו בתי הזיקוק, כשטח ללא מעמד מוניציפלי, לאחר שהוסר מתחומיה של חיפה^[7], במסגרת הסכם בין ממשלת המנדט לחברה שבנתה את בתי הזיקוק, שכלל הסדרי מס שונים^[8]. לשם הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברת Consolidated Refineries Limited–CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים), בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-איראנית ("Anglo-Persian Oil Company") וחברת הנפט האנגלית-הולנדית "רויאל דאטש של"^[9].

עד שנת 1972 היה שמם של בתי הזיקוק "בתי זיקוק חיפה" ואז שונה ל"בתי זיקוק לנפט", או בראשי תיבות "בז"ן". בהמשך, מותגו כל חברות הקבוצה כ"קבוצת בזן".

ב-2006, עם מכירתו של בית הזיקוק שהחזיקה באשדוד לחברת פז, פורק המונופול של בז"ן על תחום זיקוק הנפט בישראל. שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים, הוא כ-1,700 דונם. כושר הזיקוק: כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בשנת 2014 הייתה בז"ן המפעל המזהם ביותר בישראל^[10], ויחד עם מפעלים נוספים בסמוך יוצרת מוקד זיהום נרחב באזור מפרץ חיפה. בשנת 2018 ירדו למקום השני, בעקבות אסון נחל אשלים^[11]. ב-2019 חזר למקום הראשון ברשימת המפעלים המסוכנים ביותר לסביבה בישראל^[12]. בשנת 2020, בז"ן דורגה במקום השמיני במדד העלויות החיצוניות^[3].

ביולי 2021 קבוצת בז"ן הכריזה על כוונתה להיות הספק הישראלי הראשי לאנרגיות מתחדשות ודלקים חילופיים. בהשקעה של 1.5 מיליארד דולר עד 2030, החברה תפעיל אסטרטגיה בת שלושה מרכיבים בהתאם לפרוטוקולים בינלאומיים הכוללת מימן ירוק ודלקים חלופיים, פולימרים מתקדמים, ודלקים ותשתיות^[13].

בתי הזיקוק הוקמו בעידוד שלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהיערכותם לקראת אפשרות של מלחמה עתידית, שתדרוש הפקת מלאי גדול של דלק לצרכים מלחמתיים. בתי הזיקוק מוקמו על גדות נחל קישון משלוש סיבות:

• החל מ-1934 הגיע לשם הדלק בצינור הנפט כירכוכ-חיפה.
• באזור הקישון היה ניתן לשאוב מים לקירור מתקני הזיקוק.
• זה היה מתחם שממנו היה אפשר לתכנן גישה נוחה בתחבורה ובהולכה בצנרת לנמל חיפה.

העבודה להקמת בתי הזיקוק החלה בשנת 1938, ונמשכה במלא התנופה בשנות מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה. במשך כל תקופת הבנייה היה מאבק בין העובדים הערביים לעובדים היהודים על כיבוש העבודה במפעל הגדול, שהעסיק אלפי עובדים בתקופה של חוסר עבודה ומלחמה. עבודת הקמת בתי הזיקוק בוצעה במהירות רבה על ידי חברת "קלוג" האמריקאית, שהסתייעה בחברת "סולל בונה". עבודות שלב ההקמה הושלמו בשנת 1944.

במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים תעשייתיים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה. בשל החשיבות האסטרטגית של בתי הזיקוק בחיפה למאמץ המלחמתי הבריטי, בשנים 1940–1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי. התקפות אלו גרמו לנזקים, אך לא השביתו את עבודת הזיקוק. הצבא הבריטי הקים באזור מערכת הגנה נגד מטוסים, שכללה תותחים, מסכי עשן ובלונים, ובנוסף מוגנו מכלי האחסון.

בחודש מאי 1941 אירעה הפסקה זמנית של זרימת הנפט מכירכוכ לחיפה, עקב המלחמה האנגלו-עיראקית. הנפט חזר לזרום בקיץ 1941, זמן קצר לאחר שדוכאה המרידה, והמפעל בחיפה חזר לתפעולו הרגיל^[14].

החל מ-1947 פעלו בתי הזיקוק בתפוקה מלאה, והבריטים תכננו את הרחבת המפעל והנחת צינור נפט חדש לעיראק^[15], אך עם החלטת החלוקה בנובמבר 1947 הופסקו כל עבודות הפיתוח.

ארגון לח"י תקף את בתי הזיקוק פעמיים:

• ב-1 בנובמבר 1945 (ליל הרכבות) ניסו ארבעה לוחמי לח"י להחדיר מטעני חומר נפץ לבתי הזיקוק. לפני הפריצה אירע אסון ופצצה התפוצצה, הרגה את מפקד הפעולה משה בר גיורא (ישראל), ופצעה קשה את אברהם יהודאי (אלחנן) שהצליח בכוחות אחרונים להגיע למקום מבטחים ולקבל טיפול. הוא נהרג כעבור שישה חדשים בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
• ב-30 במרץ 1947 הצליחו שלושה לוחמי לח"י, בחסות הלילה, לפרוץ את גדרות בתי הזיקוק מבלי להתגלות, להניח מטעני חומר נפץ בתוך שלושה מכלים גדולים ולסגת בשלום. בהתפוצצות עלו באש אחד עשר מכלים גדולים. הדליקה נמשכה ימים רבים. הנזק הכספי היה גדול, והממשלה הזדרזה להטיל היטל מיוחד על כל ליטר דלק, כדי לפצות את חברת הנפט העיראקית שבבעלותם^[16][17].
• ב-1 בדצמבר בשנת 1947 פרצה שביתה של העובדים הערבים בבתי הזיקוק, לאחר שהוועד הערבי העליון הכריז על שביתת מחאה בת שלושה ימים נגד החלטת החלוקה. העובדים הערבים בבתי הזיקוק הודיעו להנהלת המפעל שאינם יכולים לבוא לעבודה, כמחאה על כך שההסעה מתבצעת באוטובוסים של חברה יהודית, ודרשו שהחברה תספק להם אוטובוסים מטעם הנהלת המפעל או אוטובוסים ערבים. ההנהלה דחתה את דרישות העובדים הערבים, אבל מאוחר יותר באותו היום שינתה את דעתה והעמידה לצורך הסעתם אוטובוסים של חברה ערבית^[14].

ערך מורחב – טבח בתי הזיקוק

ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה עבדו בבתי הזיקוק כ-1,700 ערבים וכ-470 יהודים, בנוסף למנהלים בריטים. בבוקר 30 בדצמבר 1947 תקפו אנשי אצ"ל, מתוך מכונית חולפת, קבוצה גדולה של פועלי-יום ערבים שהמתינו בשער הכניסה לבתי זיקוק לנפט. בהתקפה נהרגו שישה פועלים ונפצעו 42. מיד אחר כך, פרץ המון זועם לשטח בתי הזיקוק והרג 39 פועלים יהודים שעבדו שם ופצע 49 אחרים.

עוד באותו יום החליט פיקוד "ההגנה" לשלוח ארבע מחלקות מהגדוד הראשון של הפלמ"ח ושתי מחלקות מחי"ש חיפה לתקוף את הכפרים בלד א-שיח', (תל חנן) וחוואסה, שבהם התגוררו פועלים רבים מבתי הזיקוק. בתקיפה נהרגו שישים מתושבי הכפרים ושלושה מהתוקפים^[18].

במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת האנרגיה של להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. במהלך החודשים הראשונים של שנת 1948 פעלו בתי הזיקוק ובהם עבדו פועלים ערביים וגם יהודים. ההנהלה הבריטית צפתה ניצחון צבאי לכוחות הערביים, ולכן, כאשר פרצה שביתה של הפועלים הערבים במפעל באפריל 1948, עזבו המנהלים הבריטיים את המפעל ואת הארץ והפקידו את בתי הזיקוק בידי העובדים היהודיים. במקביל כבשו כוחות ההגנה והפלמ"ח את חיפה והודיעו לדוד בן-גוריון כי גם בתי זיקוק בידם, מהלך זה הפתיע ושימח מאוד את בן-גוריון.

במאי 1948 חזרו הבריטים למפעל בליווי צבא ואוניות קרב ורוקנו את הנפט מהמכלים, וב-1 ביוני הורה שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, על סגירת בתי הזיקוק בחיפה^[19]. ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, לצורכי הצבא וכדלק למכוניות, הורתה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה המפורש של ההנהלה הבריטית^[20] (בעקבות הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לישראל). עובדי בתי זיקוק גילו כי ניתן להוציא מהמכלים ומצינורות הנפט כמויות גדולות של דלק על ידי הצפתם במים, וכך התקיימה מדינת ישראל מספר חודשים על דלק זה, ולא קרסה מחוסר אנרגיה.

במהלך שנת 1949 חזרו המנהלים הבריטיים, אולם בתי הזיקוק היו מושבתים משום שלא זרם נפט בצינור. רק בסוף אותה שנה החלו להגיע מכליות נפט גולמי ממקורות אחרים ורחוקים לנמל חיפה.

במשך כל השנים השטח עליו ישבו בתי הזיקוק היו שטח אקס-טריטוריאלי, שלא השתייך לשום רשות מקומית (על אף שמם הקודם, "בתי זיקוק חיפה", הם לא היו שייכים לשטח השיפוט של העיר חיפה). בנובמבר 2005, על פי החלטת שר הפנים אופיר פז-פינס, צורף שטח בתי הזיקוק לשטח המוניציפלי של חיפה, ובתי הזיקוק נדרשו לשלם ארנונה לעיר חיפה (בשיעור של 45%), וגם לכל הרשויות המקומיות הגובלות בהם: הערים קריית אתא (25%) ונשר (15%) וכן המועצה האזורית זבולון (15%). בתי הזיקוק התנגדו לצעד זה והגישו על כך עתירה לבג"ץ^[21].^{[דרושה הבהרה]}

בעקבות סגירת תעלת סואץ (שמאוחר יותר הובילה למלחמת סיני), וכדי להבטיח הספקה סדירה של דלק לישראל הוקמה בשנת 1956 חברה ממשלתית "אפיקי נפט" לצורך קליטה בנמל אילת של נפט גלמי והזרמתו לבית הזיקוק בחיפה.

בשנת 1957 החלה הזרמת נפט איראני בצינור, בהתחלה מאילת לבאר שבע ומשם ברכבת ובמהלך שנת 1957 הונח קטע נוסף של הקו מבאר שבע לאשדוד ומשם הובל הדלק באוניות לחיפה, שם זוקק.

בשנת 1959 הושלמה הנחת הצינור עד בתי הזיקוק בחיפה, והוקמה "חברת קו צינור אילת בע"מ" (קצ"א) לשם תפעול הקו.

בפברואר 1963, הצעה שהועלתה למכור את בתי הזיקוק בחיפה למשקיעים פרטיים הוקפאה, עקב התנגדותו של משרד האוצר.

במרץ 1964 נמנה בית הזיקוק בחיפה עם מקבלי פרס "יצואן מצטיין" במסגרת יום היצואן^[22].

במאי 1965 חתמה הנהלת בזן על הסכם להקמת בית זיקוק בסיירה לאון. בעת חתימת ההסכם לא פורסם מיקום מדויק אך בהמשך נודע שם המדינה האפריקנית^[22].

באוקטובר 1968 המפעלים הפטרוכימיים שולבו עם בזן. כעבור שנה, בדצמבר 1969, התחילו שיחות עם "החברה לישראל" לרכישת חלק מבתי הזיקוק^[22].^{[דרושה הבהרה]}

ב-1973 בתי הזיקוק ייצרו כ-10 מיליון טון של נפט^[22].

ב-2006, עם מכירתו של בית הזיקוק שהחזיקה באשדוד לחברת פז פורק המונופול של בז"ן על תחום זיקוק הנפט בישראל. שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים, הוא כ-1,700 דונם. כושר הזיקוק: כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

ברבעון 4 לשנת 2018, הגיע דירקטוריון החברה להחלטה על הפסקת פעילות "שמנים בסיסיים חיפה" לנוכח ירידה בערך פעילות החברה^[23].

ביולי 2019 חתמה בז"ן על שיתוף פעולה עם חברת האייר, יצרנית מכשירי חשמל, בתחומי חדשנות שונים ובהם טרנספורמציה דיגיטלית של התעשייה^[24][25]. בז"ן השקיעה בחברת H2PRO ומאמציה לייצור מימן באמצעות אנרגיה סולרית וללא פליטות פחמן דו-חמצני. בז"ן פועלת כזרוע השיווקית של H2PRO ומרחיבה את סל האנרגיה שהיא מציעה בישראל ובמזרח התיכון.^[26]

בדצמבר 2019 זכתה בזן, יחד עם חברת EDF Renewables מקבוצת האנרגיה הצרפתית ותאגיד הכימיה הבריטי Johnson Matthey, במכרז ממשלתי להקמת מעבדת החדשנות ESIL, המשקיעה בסטארט-אפים בתחומי סביבה, קיימות ואנרגיה נקיה^[27].

בנובמבר 2020 בזן וחברת MAZURI LLC מאיחוד האמירויות חתמו על הסכם למיזם משותף בו תוכל חברת בזן לייבא סוגי פולימרים שאינם מיוצרים בישראל ולשווק אותם בישראל, באירופה, ובארצות הברית^[28].

במסגרת האסטרטגיה החדשה שלה לאספקת פולימרים ממוחזרים ומתכלים לתעשיית הפלסטיק, חתמה בז"ן, באוקטובר 2022, על הסכם עם חברת UBQ Materials לאספקת חומר תרמופלסטי ידידותי לסביבה — שניתן להעביר אותו ממצב מוצק לנוזל ובחזרה מבלי לשנות את תכונותיו. החומרים התרמופלסטיים של UBQ ישולבו בפיתוח של כרמל אולפינים והחברה הבת ההולנדית דוקור בייצור פולימר מיוחד מסוג פוליפרופילן, Eco Capilene, בעל טביעת רגל פחמנית מופחתת^[29].

במהלך מלחמת חרבות ברזל, פעלה בז"ן בתפוקה מלאה^{[דרוש מקור]} בין היתר כדי לספק את צרכיה הגדלים של חברת החשמל ומערכת הביטחון בסולר, וגם כדי להיערך למצב בו גם הפקת הגז ממאגר לווייתן תושבת^{[דרוש מקור]}. החברה דחתה, לבקשת הממשלה, את הטיפול התקופתי במתקן הזיקוק הגדול 4 (מז"ג 4), המספק חלק ניכר מכושר הזיקוק של החברה^[30]. החברה הגדילה את תקציב התרומות שלה ל-30 מיליון שקלים עבור תמיכה בעורף הישראלי^[31].

קבוצת בזן, המייצרת גם מימן, בונה תשתית לאספקת מימן לתחבורה, לאחר שזכתה במענק של משרד האנרגיה והתשתיות עבור פרויקט חלוץ^[32]. המימן נחשב לדלק ידידותי לסביבה, מפני שתוצר הלוואי היחיד משרפתו הוא מים. בשלב הראשון לא מדובר על הפקת מימן 'ירוק' אלא מימן 'אפור', שמופק באמצעות שימוש בדלקי מאובנים דוגמת גז טבעי, אך כאשר ויוקם מתקן לספיגת פחמן דו-חמצני, המימן יהפוך ל'כחול', שמופק באמצעות שימוש בדלקי מאובנים, אך לטענת החברה ללא פליטות פחמן, זאת על אף מחקר המוכיח כי הטכנולוגיה ללכידת פחמן הוכחה עד עתה כלא יעילה^[33]. בשנת 2020, חתמה קבוצת בזן על הסכמים להשקעה ושיתוף פעולה אסטרטגיים עם המיזם H2PRO, המפתח מימן ירוק^[26].

במסגרת אסטרטגיית המימן, בזן הקימה יחד עם סונול תחנת דלק מימנית, וחתמה על הסכם משולש עם כלמוביל וסונול לשיתוף פעולה ראשון ליישום טכנולוגיית ייצור חשמל ממימן באמצעות תאי דלק ושימוש במשאיות חשמליות. כחלק מההסכם שלוש החברות יביאו לישראל משאיות המונעות במימן לצי הרכב שלהן^[34][35][36].

באפריל 2022 רכשה כרמל אולפינים את השליטה (76%) בחברת VPM - שעוסקת במחזור מכני של פלסטיק, כלומר שטיפה, גריסה והפיכת החומר הממוחזר לגרעינים. VPM מייצרת פלסטיק ממוחזר בישראל בהיקף של 12 אלף טונה בשנה. בנוסף, כרמל אולפינים חתמה על מזכר הבנות עם חברת ורידיס להקמת מפעל מחזור פלסטיק בשנת 2023^[37].

ב-1969 קיבלה הממשלה החלטה להקים בית זיקוק נוסף באשדוד, וזאת הן לשם פיזור הסיכונים, ובעיקר בגלל הקרבה לחוות המכלים של קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א).

ב-1973 הופעלו המתקנים בבתי הזיקוק באשדוד, והגדילו את יכולת הזיקוק של בתי הזיקוק. שטחם הכולל של בתי הזיקוק באשדוד הוא כ-1,000 דונם. כושר הזיקוק עומד על כ-4 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

בשנת 2006 נמכר בית הזיקוק באשדוד לחברת פז.

בתי הזיקוק בחיפה הם בעלי יכולת זיקוק של כ־25,000 טון נפט ביום. תהליך הזיקוק נעשה באמצעות חימום נפט גולמי, שמרכיביו השונים הם בעלי טמפרטורות רתיחה שונות. אדי הנפט עולים במגדל הזיקוק, שהטמפרטורה בו יורדת עם עלייה בגובהו, ונאספים במפלס המתאים לאחר שהתעבו. מאחר שהדרישה לתוצרי נפט אינה חופפת להרכב הנפט, נעשה בנוסף שימוש במתקני פיצוח לשינוי מולקולרי של חומרי הדלק השונים, כדוגמת המרת מזוט לבנזין.

לאחר הפקת חומרי הדלק מבוצעות בו פעולות השבחה, כגון העלאת רמת האוקטן (למניעת הצתה עצמית של הבנזין), הורדה למינימום של תכולת הגופרית בדלק, הוספת תוספים שונים לשיפור איכות הדלק ועמידה בדרישות החוק השונות, כדוגמת הוספת חומר ריח לגפ"מ וצבע אדום לסולר המיועד להסקה.

תוצרי הדלק השונים מוזרמים בצנרת אל הצרכנים המחוברים למערכת הצינורות, או מועברים במכליות כביש.

במסגרת מפעלי עזר לתהליך הייצור פועלת בתחום בתי הזיקוק תחנת כוח לאספקת חשמל וקיטור לצרכים תפעוליים של המפעל (פעלה בעבר במזוט והוסבה לפעילות בגז טבעי), מפעל טיהור שפכים, מתקני קירור, ולפידים שנועדו לשרוף גזים שמצטברים בעת תקלה על מנת למנוע פיצוץ הרסני.

בתי הזיקוק פועלים באופן רציף ללא הפסקה, לרבות בשבתות, חגים ויום כיפור. בבתי הזיקוק מעסיקים 1,500 עובדים ישירים ו-2,000 עובדי קבלן, כשמרבית העובדים הם תושבי אזור חיפה וצפון הארץ^[38].

ערך מורחב – הלבניות

מאפיין בולט שהפך לסמל בתי הזיקוק בחיפה הוא ה"לֶבֶּנִיוֹת", צמד מגדלי קירור שנועדו לקרר את המים החמים המוזרמים אליהם ממתקני הזיקוק. המגדלים (שגובהם היה 76 מטר) זכו לכינוי הזה בגלל צורתם, שהזכירה את צנצנות הלֶבֶּנִיָה שנמכרו בארץ באותן שנים^[39]. מאחר שהלבניות הן מחליפי חום ונפלטו מהן אדי מים בלבד, הן לא זיהמו את הסביבה.

בשנת 2008 הפסיקו הלבניות לשמש לקירור, ובתי הזיקוק משתמשים בעזרים מודרניים יותר לקירור המים. עקב מצבן הרעוע של הלבניות בתחילה התקבלה החלטה לפרק אותן, אולם לאחר התלבטויות רבות וסקר שנערך בקרב תושבי האזור, הוחלט להשאירן כסמל של העיר חיפה. מאז הוארה לבנייה אחת באור ירוק והאחרת באור כחול, שני הצבעים של סמל החברה, עד לקריסת הלבנייה המזרחית.

בנובמבר 2011 החלה בניית פיגומים סביב הלבנייה המערבית במתחם בתי הזיקוק כדי לשקם את המבנה, כחלק מהפיכתו למרכז מבקרים במסגרת פרויקט של רון אסולין.

ביוני 2020 קרס חלקה העליון של הלבנייה המזרחית^[40]. לאחר הקריסה הורתה עיריית חיפה, באמצעות הוועדה המקומית המשותפת למתחם בז"ן, על ביצוע סקר מבנים מסוכנים במתחם המפעל וכן על שיקום ושחזור מבנה הלבנייה שקרס^[41]. החברה ביצעה תוכנית להריסת הלבנייה בלבד, אולם עיריית חיפה דרשה גם הצגת תוכנית לשיקומה^[42].

• 
  ה"לבניות", אוקטובר 2007
• 
  מבט על ארובת הלבניות מבפנים
• 
  הלבניות ב־2015

ב-1958, כתוצאה מחשש מהחרם הערבי, החליטה ממשלת בריטניה למכור את כל עסקיה בארץ, כולל עסקי הנפט. בין העסקאות שבוצעו הייתה מכירת בתי הזיקוק לממשלת ישראל, שהחליפה את שמם ל"בתי זיקוק חיפה".

ב-1969, עם הקמת בתי הזיקוק באשדוד, קיבלה ממשלת ישראל החלטה לגייס חלק מההשקעה ממשקיעים זרים, בעיקר מיהודים עשירים מהתפוצות. לצורך כך, המדינה הקצתה 26% ממניות בתי-הזיקוק ל"חברה לישראל" – חברה שהוקמה ב-1968 לצורך יצירת שותפות בין המדינה לבעלי הון זרים. אחד המשקיעים שנענו להצעת השותפות היה איש העסקים שאול אייזנברג.

על פיצול בין שני בתי הזיקוק והפרטתם הוחלט במספר החלטות ממשלה: החלטה 126 מיום 22/8/1999, החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה מס' מח/2 מיום 20/10/1999, החלטת ממשלה 2796 מיום 25/11/2002, והחלטה 787 מיום 15/9/2003. על סמך החלטות אלו נחתם ב-2 בדצמבר 2002 הסכם בין המדינה לבין החברה לישראל בע"מ ובתי זיקוק לנפט בע"מ, על פיו הפיצול וההפרטה של בתי הזיקוק יבוצעו במהלך השנים 2004–2005. על פי ההסכם, יוקמו שתי חברות נפרדות לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה. בית הזיקוק באשדוד יימכר כעסק פעיל, ולאחר מכן יונפק בית הזיקוק בחיפה במלואו לציבור בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בהסכם נכלל גם סעיף לפיו תשלם המדינה לחברה לישראל עבור מניותיה בבז"ן. מניות אלה חולקו במקור בחכירה והיו אמורות לחזור למדינה ללא תמורה באוקטובר 2003^[43]. התנהלות הממשלה ובפרט החשב הכללי ניר גלעד בעניין התשלום ספגה ביקורת קשה של מבקר המדינה^[44] וגם הגיעה לדיון בבג"ץ. התנהלות הממשלה תועדה לאחר מכן בסרט "שיטת השקשוקה". לבסוף, למרות התנגדות החשב הכללי הנכנס, ירון זליכה, שילמה המדינה ב-2006 סכום של 677.5 מיליון ש"ח לחברה לישראל.

ב-1 באוגוסט 2006 רכשה חברת פז את בית הזיקוק באשדוד תמורת 3.25 מיליארד ש"ח, וזה הפך לחברה בשם פז בית זיקוק אשדוד בע"מ^[45].

בפברואר 2007 הופרט בית הזיקוק בחיפה בשני שלבים. בשלב הראשון נמכרו 44% מהמניות למשקיעים מוסדיים (קופות גמל, קרנות הון סיכון וקרנות פנסיה), ו-46% נמכרו לקבוצת עופר-פדרמן תמורת כ-702 מיליון דולר, ובשלב השני נמכרו שאר המניות במסגרת הנפקה בבורסה של תל אביב. נכון לינואר 2024 חברת מפעלים פטרוכימיים בישראל מחזיקה ב-24.52% ממניות החברה, והציבור מחזיק ב-75.39%.

בחודש מרץ 2020 פרסמה בזן דוח אחריות תאגידית לשנים 2017–2018, הכולל (לראשונה) יעדים כמותיים בנושאי איכות הסביבה, בטיחות, חדשנות ואתיקה בשרשרת האספקה. זה הדוח הראשון שפורסם מאז 2011^[46].

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2014, בתי הזיקוק בחיפה (בזן) היה המפעל המזהם ביותר בישראל^[10]. ב-2018 היה המפעל השני בזיהום^[11] בעקבות אסון נחל אשלים, זאת על אף עלייה של 5 נקודות ביחס לדירוג שהתפרסם בשנת 2017^[47]. בשנת 2023 פורסם כי במפרץ חיפה נרשמה הפחתה בפליטת המזהמים של עד 95 אחוז בעשור האחרון^[48].

לפי נתוני המפל"ס - מרשם פליטות לסביבה, של המשרד להגנת הסביבה, מפעלי בתי הזיקוק לנפט פולטים מגוון חומרים מזהמים. בשנת 2022 החומרים כללו 671 אלף טונות של תחמוצות חנקן, 197 אלף טונות של תחמוצות גופרית, 74 אלף טונות פחמן חד-חמצני, 59 אלף טונות תרכובות אורגניות נדיפות למעט מתאן, 23 אלף טונות חומר חלקיקי עדין מרחף. כמו כן המפעלים פלטו לאוויר 129 ק"ג בנזן, 292 ק"ג פורמאלדהיד, 1,100 ק"ג של טולואן, 663 ק"ג קסילן וכן כמות של כמה ק"ג בודדים של תרכובות מתכות כבדות כמו קדמיום, ניקל, מנגן וכרום. המפעלים גם פלטו גזי חממה - 1.6 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני ו-27 טונות מתאן^[49].

נתוני שנת 2022 מראים גם על פליטות של תרכובות שונות מהמפעל לים. הפליטות כוללות 140 טונות כלורידים, 100 טונות של נתרן, 2 טונות חנקן, 88 ק"ג בורון, 81 ק"ג זרחן, 29 ק"ג של בריום ותרכובות מסיסות, 9 ק"ג תרכובות סלניום, ו-4 ק"ג תרכובות נחושת^[49]. עוד תרכובות הועברו כשפכים לטיפול במכונים טיהור כמו 1,381 אלף טונות של נתרן, 1,929 טונות של כלורידים, 30 טונות חנקן, 62 ק"ג נחושת, 75 ק"ג תרכובות מנגן, ו-399 ק"ג בריום ותרכובות מסיסות^[49].

המאבק למען אוויר נקי החל כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20^[50]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה מפלגת ירוקים וזכתה במושבים במועצת העיר, ואף סגנות ראש עיר. עמותות וארגונים שיצאו כנגד זיהום האוויר הכבד שנגרם מבתי הזיקוק, הם: ארגון אנז"א שפעל בשנות השמונים, "הקואליציה לבריאות הציבור", שנוסדה על ידי ד"ר ג'ימי קריקון, מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות וארגונים נוספים.

פעילות זו הביאה לדיונים בכנסת של ועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות חבר הכנסת דב חנין בשנת 2014^[51]. באותה עת פנה מבקר המדינה יוסף שפירא אל הוועדה לביקורת המדינה על מנת לקיים דיון דחוף בנושא החומרים המסוכנים במפרץ חיפה^[52]. מחקרה של פרופ' תמר פרץ^[53], העלה כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר בכ-16% מאשר בכל עיר אחרת בישראל. פרסום הנתונים על ידי משרד הבריאות שסמך ידיו על המחקר הניע את ראש העיר חיפה יונה יהב לפעולה והוא הורה לחסום במשאיות העירייה את הכניסה למתחם בתי הזיקוק.

החל משנת 2014 חלה התעוררות במודעות הציבורית למאבק המתהווה, בעיקר לנוכח בקשת בתי הזיקוק להרחיב את המתחם. קבוצות פייסבוק כמו "מנקים את מפרץ חיפה" המתמקדת במאבק כנגד הרחבת התעשייה המזהמת במפרץ חיפה ו"אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות" אשר שמה למטרה עיקרית את המאבק בהקמת מתחם "קרקעות הצפון" הסמוך לבתי הזיקוק ואשר אמור להכיל תזקיקים שונים תוצרת בית הזיקוק, קונדנסט שהופק ממאגרי הגז, גפ"מ וחומרים מסוכנים נוספים, החלו לסחוף אחריהם קהל תושבים רחב אשר מקיים צעדי מחאה כנגד פעילות המתחם. בחודש מרץ אותה השנה, אירעה שרפה במפעל גדיב, בעקבות תקלה באחד ממתקני המפעל. השרפה נמשכה כ-5 שעות ונשרפו בה החומרים בנזן, קסילן וככסלורן^[54].

בשנת 2015 התפרסם מאמר באתר כלכליסט המודיע על תובענה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל: "תושבי חיפה והקריות הגישו תביעה נגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז כימיקלים, סונול ישראל ונשר מפעלי מלט. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים"^[55]. באותה השנה, נקנסה החברה על סך 732 אלף ש"ח בגין זיהום נחל הקישון^[56].

פעולות ארגונים אלו וכן הדיונים על הנושא בכנסת והסיקור התקשורתי, הולידו גם פעולות אזרחיות והתארגנויות פרטיות של קבוצות תושבים במפרץ חיפה, ואלו מרכזים את פעולתם בקבוצות ברשתות החברתיות.

כחלק מהמאבק הציבורי כנגד מתחם בתי הזיקוק בפרט והתעשייה המזהמת במפרץ בכלל, הושק בשנת 2016 הישומון "סביבתית" - יוזמה אזרחית לדיווח על מפגעי סביבה במטרופולין חיפה^[57], דרכה עושים שימוש אלפי מדווחים אשר מדווחים על מפגעי איכות הסביבה בעיקר ממתחם בז"ן. כמו כן, מכילה האפליקציה מערך מעקב אוטומטי אחר חריגות מהתרי הפליטה אשר מתועדים במערך ניטור האוויר בכלל ובמתחם בז"ן בפרט^[58].

בחודש אוקטובר 2016, הוציאה עיריית חיפה למפעל כרמל אולפינים צו סגירה, לאור מספר מקרים בהם תועדה פעילות חריגה בלפיד המפעל שגרמה לזיהום אוויר^[59]. על צו זה הוגש ערר מטעם בז"ן אשר התקבל, ובית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה החליט לבטל את הצו^[60].

על עבירות אלו שתועדו, הטיל המשרד להגנת הסביבה קנסות בגובה 2.7 מיליון ש"ח על המפעל ופתח כנגדו בהליך שימוע פלילי בטרם הגשת כתב אישום^[61].

ב-25 בדצמבר 2016, בעקבות טיפול שגוי במפגע, ניצת אחד ממכלי הבנזין במתחם בז"ן^[62]. השרפה נמשכה מספר שעות רב ועקב רגישות האזור הוקפצו 40 צוותי כיבוי מרחבי הארץ לכיבוי השרפה. בזמן השרפה הונחו תושבי האזור להסתגר בבתיהם ולהגיף את התריסים. כמו כן, נסגרו לתנועה שלושה צירי תנועה מרכזיים המקשרים בין חיפה והקריות: כביש 4 (שד׳ ההסתדרות) וכביש 22 (עוקף קריות) העוברים בצמוד למכל שנשרף והמקטע המזרחי של כביש 23 (מנהרות הכרמל). כשנה וחצי לאחר מכן, ב-6 ביוני 2018, הוגש כתב אישום כנגד ארבעה מבכירי החברה באשמת זיהום אוויר ומעשי פזיזות ורשלנות בחומרים מסוכנים והפרת תנאים בהיתר פליטה ובהיתר רעלים^[63].

כמו כן, גם בשנת 2017 דורג בתי הזיקוק כמפעל המזהם ביותר בישראל בעל ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר, בפעם השלישית ברציפות (מתוך שלוש שנים בהן מבוצע הסקר הסביבתי ועל סמך הנתונים של שנת 2015)^[64]. בשנת 2018 ירד המפעל למקום השני בעקבות אסון נחל אשלים. על אף הירידה בדירוג, 3 מתוך ארבעת מפעלי קבוצת בז"ן (בית הזיקוק, כרמל אולפינים וגדיב), דורגו בחמשת המקומות הראשונים של המדד^[65], כך שכמתחם הם עדיין בעלי ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר.

במאי 2018 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח ובו תיעוד של אלפי חריגות מהיתרי הפליטה בארובות בז"ן^[66].

בינואר 2019 נתגלה זיהום ים ברציף הכימיקלים בנמל חיפה^[67], בעקבותיו נפתחה חקירה סמויה. כ-4 חודשים לאחר מכן, פשטו משטרת ישראל והמשרד להגנת הסביבה על משרדי חברת "גדיב" והחרימו מסמכים ומחשבים הנוגעים לדליפה של תרכובות אורגניות נדיפות למי הים^[68].

ב-4 בפברואר 2019, יום המודעות הבינלאומי לסרטן, התקיימה בחיפה צעדה של ארגוני סביבה נגד בז"ן בדרישה לסגור את המפעלים המזהמים, לאמץ מדיניות שימוש באנרגיה חלופית ולפרסם את דו"ח מקינזי. בין הארגונים המפגינים היו פעילי מגמה ירוקה, הקואליציה לבריאות הציבור, מרכז מחקר סביבתי וגופים נוספים, ובסך הכל השתתפו בה כ-300 מפגינים^[69].

באוקטובר 2019, פרסם המשרד לאיכות הסביבה את נתוני מרשם הפליטות לסביבה לשנת 2018. אחד מעיקרי הממצאים בדוח מצביעים על כך שבמפרץ חיפה התרחשה הפחתה בפליטות לאוויר בשנת 2018 של 10% עד 45%, חלקית כתוצאה מהשבתת מפעל שמנים בסיסיים של בז"ן^[70].

בנובמבר 2019 זכה המאבק החיפאי בפרס נחמה ריבלין לקיימות אשר הוענק לראשונה במסגרת ועידת האקלים הישראלית הרביעית^[71].

בדצמבר 2019, לאחר מכתב פעילי סביבה למשרד להגנת הסביבה, שנכתב בעקבות חריגות חוזרות ונשנות במזהם בנזן, זימן המשרד את מנהלי בז"ן לשימוע^[72], בעקבותיו קיבל בזן צו לסגירת המתקן לייצור ביטומן עד אפריל 2020^[73]. בין מועד השימוע למועד הוצאת הצו, פרצה שרפה במתקן הביטומן, בעקבות נזילת שמן^[74][75]. באפריל 2020 תוצאות דיגום הפליטות ממתקן הביטומן הראו שהחברה עומדת בתקני הפליטה ובהתאם לכך הודיע המשרד להגנת הסביבה על ביטול הצו^[76][77].

בפברואר 2020 זומנו מנהלי בז"ן וגדיב לשימוע נוסף במשרד להגנת הסביבה, בגין הפרות ועבודה שלא על פי הנהלים^[78], לאחר צו הפסקת עבודה שהוצא לחברה על ידי עיריית חיפה^[79]. ביולי 2020 זומנו מנהלי גדיב לשימוע עקב אי עמידה בתנאי היתר הפליטה להקמת והפעלת מערכת להפחתת פליטות חומרים אורגנים לאוויר. בעקבות שימוע זה, חיברה החברה את המתקן המזהם למתקן טיפול קיים^[80]. בנובמבר 2020, נקנסה גדיב בשל אי עמידה בתנאי היתר הפליטה להקמת מתקן להפחתת פליטות במועד, לאחר הליך מנהלי שארך כ-3 שנים^[81]. בדצמבר 2020 זכתה בז"ן במענק משרד האנרגיה להקמת תשתית ומתקן לשיווק מימן לצורכי תחבורה^[82]. באפריל 2021 פרצה שרפה במתקן ה-CCR והוקפצו למקום כוחות כיבוי והצלה רבים. איגוד ערים חיפה להגנת הסביבה והמשרד להגנת הסביבה פתחו בחקירה^[83][84]. על פי דיווחי החברה, השבת המתקן לפעולה תארך מספר שבועות, במהלכם תפגע גם פעילות מתקנים נוספים במפעל ויגרם הפסד של 20–30 מיליון דולר^[85]. בחודש מאי 2021 הוקם מאהל מחאה בירושלים,על רקע פרסום טיוטת המלצות ועדת המנכ"לים במטרה לקבוע את שנת 2025 כשנת יעד לסגירת המפעל^[86].

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כפי שפורסמו במפל"ס (מרשם פליטות לסביבה) באוגוסט 2022, במפרץ חיפה חלו הפחתות בפליטות מזהמים לאוויר של 50% עד 95% במצטבר משנת 2012. על פי דירוג עשרים המפעלים הגדולים בישראל לשנת 2021 בתי הזיקוק במקום השמיני וכרמל אולפינים ממוקמים במקום ה-18, לאחר מפעלי חברת החשמל (אורות רבין, רוטנברג, גזר, אשכול וחגית), נשר מפעלי מלט ישראליים, מפעל רותם אמפרט של חברת ICL (כיל לשעבר). סיכום כל מפעלי הקבוצה, אשר פיזית ממוקמים באותו המתחם ופועלים בסינרגיה, מעלה את קבוצת בזן למקום הרביעי^[87]. בשנת 2023 פורסם כי במפרץ חיפה נרשמה הפחתה בפליטת המזהמים של עד 95 אחוז בעשור האחרון, חלקם בשל סגירת מפעל שב"ח^[48].

השוואת פליטות מבתי הזיקוק בישראל עם בתי זיקוק באירופה, בנרמול לפי כמות זיקוק נפט גולמי, מעידה על תמונת המצב הבאה: פליטות תחמוצות חנקן בישראל דומות לממוצע באירופה; פליטות תחמוצות גופרית נמוכות ביחס לפליטות באירופה; ופליטות NMVOC ובנזן בישראל הן הנמוכות ביותר מבין המדינות שנבדקו^[88].

פיצוץ חזק נשמע מבז"ן בבוקר ה-14 בינואר 2024 שבעקבותיו נראתה פטריית עשן. הרעש נשמע חזק בנשר ובקריות. מבז"ן מסרו: "עליית לחץ פתאומית במתקן לחץ גבוה ומוגן, גרמה לפריצת דיסקית ביטחון. כתוצאה, נגרם קול רעש פתאומי"^[89] מאיגוד ערים אזור מפרץ חיפה - הגנת הסביבה נמסר שהפיצוץ הוא תזכורת להתנהלותה חסרת האחריות של בז"ן, ומתייחסים לאירוע 'שגרה תפעולית'"^[90]

במאי 2024 הורשעו חברת בז"ן וחברות הבת שלה בגרימת זיהום אוויר בניגוד להיתרים הסביבתיים. החברה נקנסה בסך של 3.5 מיליון ש"ח על זיהום, ועל מנהל בחברה הוטל קנס של 100,000 ש"ח. בהסדר טיעון נמחקו יתר כתבי האישום כנגד בכירים נוספים.^[91]

כמו כן, באותו החודש, הוטל על חברת הבת כרמל אולפינים, עיצום כספי על סך של כ-18.7 מיליון ש"ח, בגין עיכוב בהתקנת אמצעים להפחתת זיהום אוויר וחריגה מתנאי היתר הפליטה^[92].

חרף היותו מפעל העוגן של התעשייה הכבדה בישראל, משקלו המכריע בין מזהמי הסביבה והיותו סיכון בטיחותי בשגרה וסיכון ביטחוני בחירום, לא ריחפה סכנת סגירה על בתי הזיקוק מאז הקמתם לצרכיי האימפריה הבריטית ושאלת נחיצותו לרווחת הציבור הישראלי מעולם לא עלתה לדיון ציבורי. בין השנים 2009 ל-2012 נע היקף היצוא של בז"ן מ-24% עד 35% מכלל היצור. בעשור השני של המאה ה-21 מקדמים בעלי המפעל תוכנית לשלש את השטח הבנוי בחצרם. עולה השאלה הסביבתית/מוסרית מדוע על מדינת ישראל לאפשר לעסק פרטי לייבא לארץ נפט גלמי מזוהם ולייצא תזקיקי נפט נקיים כאשר נזקי תהליך הזיקוק, הזיהום הקטלני והסיכונים, נותרים בארץ.

בחודש יוני 2018 הובאה לידיעת הציבור עבודתה של חברת הייעוץ מקינזי במסגרת דו"ח, שהוזמן על ידי המועצה הלאומית לכלכלה.

במסגרת עבודתה, בחנה החברה 4 חלופות לעתידה של בז"ן^[93]:

• עסקים כרגיל תוך החמרת הדרישות הסביבתיות
• סגירה חלקית והעברת קרקעות לטובת מסחר ותעשייה לא מזהמת
• העתקת המפעלים למיקום אחר בארץ
• סגירה מלאה של המפעלים

בחודש אוקטובר אותה השנה, פורסם כי מסקנת החברה היא שניתן לסגור את החברה עד לשנת 2025, ללא פגיעה כלכלית במשק הישראלי. על פי הפרסום, הקמת אלפי יחידות דיור, שטחי מסחר ותעסוקה תכלכל את המהלך^[94].

בחודש מרץ 2019, פורסמה עבודתה של רשות מקרקעי ישראל הקרויה "צפון ירוק" (שמות נוספים - "עמק החדשנות"^[95], "מפרץ החדשנות"), לפיה במקום מתחמי בז"ן ותש"ן המצויים בחיפה, יבנו בין 80,000 ל-100,000 יח"ד, כמו גם מרכזי תעסוקה ומסחר ופארק מטרופוליני בן כ-4000 דונם^[96]. עוד באותו היום, הביעו ראשי המועצות באזור המפרץ את תמיכתם בתוכנית^[97]. ביום שלמחרת הצגת התוכנית, הצביעה מליאת מועצת העיר חיפה, במושבה כוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פה אחד לאישור התוכנית^[98][99]. בהמשך החודש זכתה התוכנית לתמיכת כל ראשי הרשויות הסובבות את המתחם, במפגש שנערך במעמד שר האוצר, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל ונציגי משרדי האדריכלים המעורבים בתוכנית^[100] ובינואר 2020 הצביעה מליאת המועצה המקומית קריית טבעון בעד תמיכה בתוכנית^[101]. בחודש יוני 2019, דיווחה החברה לבורסה, כי על פי דו"ח מקינזי סגירת המפעל בשנת 2030 תניב את הערך הכלכלי הגבוה ביותר^[102]. בחודש ספטמבר 2019, הוצגה התוכנית בפני הוועדה לאיכות הסביבה בעיריית חיפה. בחודש נובמבר 2019, שיגר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה, בו נכתב כי יש לסגור את בתי הזיקוק עד לשנת 2030^[103]. בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה ביוני 2020 יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון טען כי "אפשר וכדאי לסגור את בזן עד 2025. התשלובת הזו מונעת את קידום מטרופולין חיפה. הוא מידרדר כבר 30 שנה, ובלי סגירת התשלובת הוא ימשיך להידרדר"^[104][105]. באותו החודש, פורסמה גרסה מצונזרת של הדו"ח בעקבות עתירה של עמותת "הצלחה"^[106]. בחודש אוקטובר 2020 החליטה הממשלה על הקמת ועדת מנכ״לים לפיתוח וקידום מפרץ חיפה^[107], אשר תציג את מסקנותיה לממשלה תוך 90 ימים. בכתב המינוי של הוועדה, נכתב כי הוועדה תדון בנושאים הבאים^[108]:

1. עתיד התעשייה הכבדה, בדגש על התעשייה הפטרו-כימית במפרץ חיפה.
2. תשתיות האנרגיה הקיימות במפרץ חיפה והבטחת רציפות התפקוד של משק האנרגיה הלאומי בטווח הקצר הבינוני והארוך.
3. צורכי דיור ופיתוח עירוני של מטרופולין חיפה.
4. פיתוח כלכלי ואזורי, הגברת הפריון ועידוד השקעות.
5. צורכי תעסוקה קיימים ועתידיים במטרופולין חיפה.
6. סיכונים מחומרים מסוכנים, זיהום אוויר, שיקום קרקע והיבטים סביבתיים נוספים במפרץ חיפה.

בחודש ינואר 2021, לקראת סיום עבודת הוועדה, 7 ראשי רשויות הסובבות את המתחם שיגרו מכתב המפציר ברוה"מ לפנות את המתחם הפטרוכימי לפי תוכנית "מפרץ החדשנות"^[109] וכן הודיע מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, שהרשות לא תשא בעלויות תוכנית "מפרץ החדשנות" הכוללת פינוי בתי הזיקוק מחיפה^[110]. כמו כן, הודיע יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שגם אם יפונו בתי הזיקוק, האזור עשוי לשמש כמחסן דלקים^[111]. בחודש פברואר הודיע מנכ"ל רמ"י כי ימשיך לתמוך בתוכנית "מפרץ החדשנות"^[112]. בחודש אפריל 2021, פורסמה טיוטת המלצות הוועדה ובראשה הגדרת יעד ממשלתי לסגירת התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה תוך עשור, בכפוף לעמידה בצרכי משק האנרגיה^[113] ובנובמבר 2021 מונו צוותי תכנון ברמ"י במטרה להכין תוכנית מתאר חדשה למפרץ חיפה על בסיס תוכנית "מפרץ החדשנות" והמלצות ועדת המנכ"לים^[114]. בחודש מרץ 2022 התקבלה החלטת ממשלה 1231 לפיתוח וקידום מפרץ חיפה, במסגרתה תופסק הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה תוך עשור^[115]. בחודש יוני 2023, נקבעה שנת 2029 כשנת היעד לסגירה^[116]. בחודש ספטמבר 2023, אושרה תמ"א 75 במועצה הארצית לתכנון ובנייה^[117].

בדצמבר 2023 החליטה ועדת שרים לענייני פנים על תוכנית פינוי המפעלים הגורמים לזיהום, ובהם בתי זיקוק לנפט, ממפרץ חיפה. הפינוי יאפשר חיבור אורבני בין הקריות לחיפה ותאפשר קידום תוכניות בנייה למגורים, תעסוקה ומסחר, תשתיות ועוד^[118][119].

בשנת 2015 אושרה תוכנית חפא"ג 1200ב' להרחבת מתחם בתי הזיקוק בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובשנת 2016 נדחו העררים שהגישו הארגונים ופעילי הסביבה במפרץ חיפה למועצה הארצית לתכנון ובנייה^[120]. בעקבות המאבק הציבורי אשר התגבר באותה העת, ובעקבות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה לפיה למועצה הארצית סמכות לשנות את החלטתה או לדון בנושא מחדש^[121], בחודש ינואר 2017 קיבל יו"ר המועצה הארצית אביגדור יצחקי החלטה לדון מחדש בתנאים מסוימים בתוכנית להרחבת מתחם בתי הזיקוק. למעשה, הייתה זאת הפעם הראשונה בה החלטתה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה נפתחה לעיון לחוזר^[122]. בחודש יוני 2017 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובניה את בקשת בתי הזיקוק להתרחב ב-44,000 מ"ר, חרף המאבק הציבורי והצהרת בתי הזיקוק לפיה עתידים לקום מתקני יצור נוספים^[123][124].

בעקבות ההחלטה התקיימו צעדי מחאה מטעם פעילי הסביבה במפרץ חיפה, במשך כחודש וחצי נערכו מדי מוצאי שבת הפגנות מול ביתו של שר האוצר משה כחלון האחראי על התכנון והבנייה, כמו גם משמרות מחאה יומיות וצעדים אלו אף הוחרפו כאשר הוקם מאהל מחאה מול ביתו של השר^[125]. בד בבד עם צעדי המחאה, הגישו ארגוני הסביבה "אדם טבע ודין", "מגמה ירוקה" ו"הקואליציה לבריאות הציבור" עתירה משותפת לבית המשפט המחוזי בחיפה^[126] ופעלו לקדם עתירה נוספת ומשותפת של הרשויות הסובבות את מתחם בתי הזיקוק. בעקבות פעילות זו, שמונה הרשויות (חיפה, קריית אתא, נשר, מועצה אזורית זבולון, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים וקריית טבעון) חברו והגישו עתירה יחדיו^[127]. לאחר הגשת העתירה פורק המאהל^[128]. ב-28 ביולי 2019 קיבל בית המשפט העליון את ערעור הרשויות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, ופסק כי אם לא תתוקן התוכנית תוך 12 חודשים, לא יורחב מתחם בז"ן^[129].

בחודש מאי 2017, תועדה בשכונת קריית בנימין בקריית אתא חריגה במזהם מסוג בנזן, מזהם קריטריון המדורג כחומר מסרטן וודאי על פי ארגון הבריאות העולמי. לאחר פניית ארגוני הסביבה ו"סביבתית" למשרד להגנת הסביבה בוצעה על ידי המשרד בדיקה אשר העלתה שהמקור לחריגת הבנזן הוא ככל הנראה מבתי הזיקוק בחיפה, שכן נמצאה התאמה בין הפעילות במפעל, משטר הרוחות והחריגות שנמדדו.

בעקבות החריגה שתועדה פרסם המשרד להגנת הסביבה הודעה לפיה רק בשנת 2017 תועדו כבר 3 חריגות מההיתר ברמה היומית. בעקבות החריגות נפתח כנגד בית הזיקוק הליך שימוע במשרד להגנת הסביבה^[130].

בחודש אוקטובר 2017, הוציא המשרד להגנת הסביבה צו מנהלי לפי סעיף 45 לחוק אוויר נקי^[131] בעקבות המשך חריגות הבנזן באותה השנה בתחנות הניטור בשכונת קריית בנימין ובתחנה ניידת 5 הממוקמת במורד נחל הקישון, כמו גם בדיגומים יממתיים המתבצעים באופן סדיר ב-12 נקודות מחוץ לגדר מתחם בז"ן. בהוראת הצו המנהלי, המפעל נדרש לתכנון וביצוע תוכנית מיידית להפחתת פליטות הבנזן. לאחר אי עמידה בהפחתת הפליטות על פי התוכנית המקורית (שהסתיימה בסוף חודש מרץ 2018) קיבל המפעל ארכה לביצוע תוכנית מקיפה יותר עד סוף חודש יולי באותה השנה^[132]. מאחר שבמהלך שנת 2018 וגם אחרי תום ביצוע התוכניות נמשכו חריגות הבנזן על פי תיעוד תחנות הניטור הסמוכות למתחם^[133], נערך ב-12 בפברואר 2019 שימוע לבכירי החברה כצעד מקדים לסגירת המתקנים. על אף מהלכים אלה, לאחר השימוע, כבר נמדדו 3 חריגות בנזן יממתיות בסמיכות למתחם בז"ן^[134]. בעקבות השימוע הוצא לחברה צו 45 נוסף ב-17 במרץ ^[135]2019. בחודש ינואר 2020, הוצא צו 45 נוסף למפעל, בגין חריגות ממתקן הביטומן, בעטיו חויב המפעל להפסיק את פעילות המתקן תוך 3 חודשים^[73]. כשבועיים לאחר הוצאת הצו, דיווח המפעל לבורסה אודות רכישת מערכת זמנית להפחתת פליטות ממתקן הביטומן, עד להתקנת המערכת הקבועה^[136]. בחודש ינואר 2021, הוצא צו 45 לכרמל אולפינים בגין אי עמידה בתנאי היתר הפליטה להפחתת פליטת תחמוצות חנקן מהדוודים^[137]. בחודש יולי 2022 הוגש כתב אישום כנגד כאו"ל, בגין גרימת זיהום אוויר והפרות חוזרות ונשנות של תנאי היתר הפליטה ורישיון העסק^[138]. בחודש ינואר 2023 הוטל עיצום כספי בסך כ-18 מיליון ש"ח על כאו"ל, בגין אי עמידה בערכי היתר הפליטה, החל משנת 2021^[139].

• תעשייה כימית בישראל

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתי הזיקוק בחיפה

• אתר האינטרנט הרשמי של בתי זיקוק לנפט

• בתי זיקוק לנפט, ברשת החברתית פייסבוק
• בתי זיקוק לנפט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בתי זיקוק לנפט, ברשת החברתית אינסטגרם
• בתי זיקוק לנפט, ברשת החברתית LinkedIn
• בתי זיקוק לנפט, סרטונים בערוץ היוטיוב
• הערך "בתי הזיקוק בחיפה", באתר אקו-ויקי
• בית הזיקוק בוער בעקבות פעולת לח"י. יומני כרמל 1947 (התחלה 3:32)
• רויטל חובל, מבוססים בבוצה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2012
• מתן חודורוב, "סכנה במפרץ חיפה: כך התעלמה המדינה מפליטת הגזים המסרטנים" באתר ערוץ 10, 6 ביוני 2018
• דיאנה בחור ניר, "גם אם יקימו את בזן במדבר, תקום סביבנו התיישבות. התעשייה שלנו היא מגנט", באתר כלכליסט, 28 ביוני 2018
• ליאת רון, "בודקים אמצעים חריפים נגד בז"ן להקטין פליטות בנזן" באתר תחנת רדיו צפון, 25 בנובמבר 2018
• תמונות מאוסף בתי הזיקוק, מתוך מאגר האוספים הדיגיטליים בספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• גיא שחר, מסע בעקבות הנפט
• דוח מקינזי
• המועצה הלאומית לכלכלה, ועדת מנכ"לים לפיתוח וקידום מפרץ חיפה

• בתי זקוק לנפט בע"מ, באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב
• בתי זקוק לנפט בע"מ, באתר "מאיה"

• בתי זיקוק לנפט, באתר Crunchbase (באנגלית)
• הבכיר מבזן בבית המשפט: "אנשים לא רוצים לשבת פה" באתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור, יעל געתון, 10 ביולי 2023

החברה לישראל
החזקות נוכחיות	כימיקלים לישראל (46%) • AKVA Group ASA (נו')
החזקות בעבר	צים (98%) • טאואר סמיקונדקטור (39%) • קורוס אוטו (50%) • איי.סי. פאואר (100%) • בתי זיקוק לנפט