מבצע יקב

מבצע יקב

מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריכים	19 באוקטובר 1948 – 21 באוקטובר 1948 (3 ימים)
קרב לפני	מבצע ההר
קרב אחרי	מבצע יעל
מקום	בית ג'אלא, יהודה
תוצאה	ניצחון לכוחות הקלים המצריים
הצדדים הלוחמים צה"ל: חטיבת עציוני הכוחות הקלים המצריים, לוחמים בלתי סדירים מפקדים משה דיין

מבצע יקב היה מבצע צבאי של צה"ל במלחמת העצמאות, אשר הוצא לפועל על ידי חטיבת עציוני, לדחיקת הכוחות הקלים המצריים שמדרום לירושלים. שמו של המבצע על שום היקב של מנזר כרמיזן הסמוך. למרות שהמבצע הביא להישגים מסוימים, הוא נכשל ברובו. המבצע נערך בעיקרו בלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר 1948^[1].

עם הכרזת העצמאות, הצבא המצרי פלש לארץ ישראל בשני טורים. הטור העיקרי פלש במקביל לחוף הים התיכון. טור משני, של כוחות קלים, מתנדבים סדירים למחצה, פנה להר חברון עד למבואותיה הדרומיים של ירושלים. במהלך ההפוגה השנייה הוחלט בממשלה כי האויב העיקרי של צה"ל הוא הצבא המצרי שבנגב. לשם דחיקתו מן הנגב ולשם הסרת הניתוק מן היישובים היהודיים באותו אזור, תוכנן מבצע יואב. מבצע זה נערך החל מ-15 באוקטובר 1948. באשר לחזית המרכז, הגישה הייתה זהירה יותר. מצד אחד, התקפה על הכוחות הקלים המצריים, בנוסף לאפשרות הרחבת השטח במבואות ירושלים אשר בידי ישראל, תסייע למבצע 'יואב', ולכל הפחות, תמנע מן הכוחות הקלים המצריים שמדרום לירושלים, לסייע לצבא המצרי שבנגב. מצד שני, היה קיים חשש כי מבצע נמרץ מדי יכניס ללחימה את הלגיון הירדני, אשר היה יחסית פסיבי בחודשים שמאז קרבות עשרת הימים.

כוונת ישראל הייתה להרחיב את פרוזדור ירושלים, כך שיכלול את מסילת הברזל לשפלה. הדבר היה כרוך בכיבוש רצועת שטח המשתרעת, בקירוב, מדיר אבן ועד בתיר. כן כרוך היה הדבר בדחיקת הערבים מרחק מה דרומה גם בחלקו העליון של נחל רפאים. חלקו המערבי, הרחוק יותר מירושלים, של תחום זה, הוקצה לחטיבת הראל, אשר ערכה את מבצע אל ההר במקביל למבצע יקב^[1].

קו החזית באזור דרום ירושלים עבר, עם מעט יוצאים מן הכלל, בנחל רפאים (נתיב מסילת הברזל), פרט לחלקו העליון ביותר (קטמון, עמק רפאים), עליו שלטה ישראל משני צדדיו, ופרט לכפר ולג'ה (ששכן אז באזור עמינדב של ימינו), מצפון לערוץ הנחל, שהיה בידיים ערביות. כך, ישראל החזיקה בעת ההפוגה השנייה בעין כרם, במלחה ובהר אורה.

המבצע נערך על ידי כוחות מחטיבת עציוני בפיקודו של משה דיין. חטיבה זו הפעילה במבצע את גדוד 61 (גדוד 'מוריה'), בפיקוד זלמן מרט ואת גדוד 62 (גדוד 'בית חורון'), בפיקודו של מאיר זורע^[1]. נוסף לאלה הפעילה החטיבה פלוגה מגדוד 68, מוגברת בארבע כיתות מקורס המ"כים המחוזי. כסיוע, עמדו לרשות התוקפים שתי סוללות תותחים, שתי סוללות מרגמות ומשוריינים מגדוד 64. כן עמדו לרשות מטה המבצע כוחות חי"ם לתפקידי משמר סטטיים.

מן הצד הערבי, על פי דיווחי המודיעין הישראליים, נערכו בגזרה שמדרום לירושלים, כולל בבית לחם, כ-1,000 חיילים מן 'הכוחות הקלים' המצריים, וכן, בכפוף אליהם, כוחות של צבא הג'יהאד הקדוש וכוחות מקומיים נוספים. לרשותם עמדו גם כ-15 תותחים. מספרים אלה כוללים את גזרות 'יקב' ו'אל ההר' כאחד.

גדוד 'מוריה' נועד לנוע דרומה מהר אורה, לחצות את מסילת הברזל באזור גן החיות התנ"כי של ימינו, ולכבוש את רכס בית ג'אלה (פסגת הר גילה בימינו). פלוגה מגדוד 'בית חורון' נועדה להתפצל מכוח זה, לכבוש את דיר כרמיזן לאחר ריכוך ארטילרי, ולהמשיך דרומה עד הגיעה לעין חנטאש, הנמצא מערבה לאזור הגשר ב'כביש המנהרות' (החלק של כביש 60 שבין גוש עציון לירושלים) של ימינו. פלוגה אחרת של גדוד 'בית חורון' נועדה לעלות מעין יאלו (כיום עין יעל) ולכבוש בהמשך את הר התעלה (כיום פארק גילה). הפלוגה המוגברת מגדוד 68 נועדה לכבוש את הכפר ולג'ה, שהיה אז באזור עמינדב של ימינו, ואת סביבתו.

ראשונה יצאה לדרכה, ב-19 באוקטובר, שעה 18:35, הפלוגה המוגברת מגדוד 68, ואליו נלווה משה דיין עצמו. עד 19:20 הכוח כבש שלוש גבעות, 'הפטמות', בסמוך לכפר, האחת, עליה נמצא כיום המושב עמינדב, השנייה, 'הדבשת', עליה נמצאת כיום יד קנדי וגבעה נוספת, ביניהן. הכוח העביר את הגבעות שכבש ליחידות חי"ם, ואלה הדפו התקפת נגד ערבית על 'הדבשת'. לאחר מכן פנה לכבוש את הכפר עצמו, אלא שהדבר לא עלה בידו. הכוח פנה קמעה לאחור, והכפר הופגז בתותחים, ואחר כך במרגמות עד השעה 22:20. בשעה 22:40, לאחר שפסקה אש הסיוע הארטילרית, פתחו הערבים בהתקפת נגד והפלוגה, שאחד מחייליה נהרג, נסוגה. ב-00:30 הפלוגה פתחה בהתקפה נוספת על הכפר, אך נסוגה ל'פטמות', לאחר שספגה אבדות. בשעה 03:00 הדפה הפלוגה התקפת נגד ערבית נוספת.

בבוקר יום המחרת, 20 לחודש, הצטרפו לפלוגה מגדוד 68 כוחות מגדוד 61, שהתקפתו על רכס בית ג'אלה (ר' להלן) נכשלה. לאחר ניסיון שנערך בבוקר, על ידי חבלנים מגדוד 61, ושנכשל, לפוצץ בתים בכפר, נעשה ניסיון נוסף בלילה הבא, וזה אכן הצליח. בימים הבאים נעזב הכפר ותושביו עברו אל מדרום למסילת הברזל.

הכוח העיקרי, גדוד 'מוריה', ואיתו פלוגה מגדוד 62, יצא לדרכו מהר אורה ב-19 באוקטובר בשעה 20:30, בשורה ארוכה ומסורבלת של כ-800 לוחמים. בשעה 22.00 הגיעו למסילת הרכבת. כאשר חצו את המסילה נפתחה עליהם אש ממקלע יחיד. מאש זו נהרג חייל אחד וכמה אחרים נפצעו. לפלוגת החוד ניתנה פקודה לחסל את המקלע, אך בשל תקלה היא לא בוצעה. עקב אורכה וסירבולה של שורת הלוחמים, לא התקיימה שליטה מלאה על חלקיה השונים: חלק מן החיילים ענו באש, וחלק נמנעו מכך. חלק התקדמו וחלק עצרו. הזמן חלף והסכנה של חשיפת הכוח בדרכו ליעדו לאור יום גברה. היות שהצלחת התוכנית הייתה תלויה בביצועה באותו לילה, נתן דיין בשעה 00:30 אישור לנסיגה, וכוח מן הגדוד סייע לתוקפים את ולג'ה (ר' למעלה). בימים הבאים פוצץ הגדוד בתים בכפרים בתיר ואל-קבו, שנעזבו. אלה הפכו לשטח הפקר.

באותו ערב, 19 באוקטובר, פלוגה מגדוד 62 עברה את עין יאלו, ובדרכה לכיבוש הר התעלה (פארק גילה) נתגלתה, נפתחה עליה אש, וכמה מן החיילים נפגעו. שתי מחלקות נצמדו לקרקע, אך מחלקה שלישית מן הפלוגה, המשיכה וכבשה את היעד. כמו כן, נשלחה בקשה לסיוע ארטילרי כלפי מקורות הירי שעצרו את שתי המחלקות האחרות, ואלה שותקו. אבדות הפלוגה היו שישה הרוגים ו-12 פצועים. בהמשך הלילה, בעקבות כישלון גדוד 'מוריה', הורה דיין לפלוגה לסגת^[1].

עקב אותו כישלון, משימתה של הפלוגה שיועדה לכיבוש דיר כרמיזן בוטלה, ובמקום זאת הפלוגה הופנתה לעין יאלו, לסיוע בפינוי נפגעי הפלוגה שכבשה את הר התעלה.

מבצע יקב היה בעיקרו כישלון צבאי צורב. לצה"ל היו במבצע תשעה הרוגים. ב-22 לחודש דיין נסע לבן-גוריון ופירט בפניו תוכנית חדשה לכיבוש בית ג'אלה, והפעם בעזרת חטיבת הראל, שהגיעה להישגים במבצע ההר. בן-גוריון לא קיבל את התוכנית באומרו כי גם "אם יעלה בידינו לתפוס המקום, נצטרך תחת לחץ או"ם לפנותו ולא כדאי לאבד חיי איש אחד על זה". דווקא הכוחות שצוותו למשימות המשניות השיגו את יעדיהם הצנועים יותר, וצה"ל שלט בתום המבצע על כל השטח שמצפון למסילת הברזל. הדבר אפשר, בהסכמי שביתת הנשק עם עבר הירדן לדרוש ולקבל, שליטה על כל נתיב המסילה. מבצע יקב, יחד עם מבצעי 'ההר' ו'יואב', ערערו את מעמד הכוחות המצריים באזור הר חברון, ומיני אז, הלגיון הירדני נטל את הבכורה באזור. למעשה, אי הרצון לערב את הלגיון בקרבות היה אחד הגורמים, פרט לאלה המדיניים, להוראת הממשלה להפסיק את המבצע.

באזור ירושלים לא נערכו, מאז ועד סוף המלחמה, קרבות תנועה. ב-30 בנובמבר קיבל הדבר גושפנקה רשמית-למחצה, עת חתם דיין הסכם "הפסקת אש כנה" עם עבדאללה א-תל, מפקד הלגיון הירדני באזור ירושלים, שאכן כובד בעיקרו. כיוון שכך, קו החזית בתום מבצע יקב קבע בפועל את גבולה הדרומי של ירושלים עד מלחמת ששת הימים.

• מבצע ההר

• מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש"ח, הוצאת עמותת ותיקי גדוד מוריה, 2002.
• יצחק לוי (לויצה), תשעה קבין-ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, הוצאת "מערכות", 1986.

• משה ארנוולד, מבצע 'יקב': כישלון צבאי מהדהד, עלי זית וחרב ט"ז, 2016, עמ' 171-143
• האתר של גדוד מוריה (בו ניתן לקרוא את הספר מוריה בירושלים בתש"ח במלואו)