קדיש

ערך זה עוסק בתפילה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קדיש (פירושונים).

לערכים, אישים, מושגים והמלצות, ראו פורטל היהדות.

קַדִּישׁ הוא נוסח תפילה יהודי נודע, הנאמר בארמית בבלית. עיקרו של הקדיש הוא בקשה להתגדלות ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם. במרבית הנוסחים מופיעה גם בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, אולם בקשה זו אינה מופיעה בנוסח אשכנז ונוסח איטליה. על פי המקובלים הקדיש מעלה את התפילה בשלביה השונים לדרגות קדושה שונות.

במקורו נאמר הקדיש לאחר לימוד אגדה, אך בהדרגה נכנס לתפילות הציבור בבתי הכנסת. הקדיש משולב בין התפילות בבית הכנסת ונאמר בסיום תפילת העמידה, לאחר סיום פרק בתפילה, למשל אחרי פסוקי דזמרא, אחרי תפילת עלינו לשבח,^[א] ולאחר לימוד תורה שבעל-פה.

בתחילת ימי הביניים תפס הקדיש מקום בתפילות אבלים ובאזכרות למתים, ועם עליית המיסטיקה היהודית במאות ה-12 וה-13 פשט המנהג לקרוא קדיש יתום על מת.

ישנם מספר סוגים של קדיש הנבדלים בתוספות המוספות על עיקר הקדיש:

מכונה גם קדיש לעילא (בעיקר אצל ספרדים). חצי קדיש הוא קדיש בו אומרים רק את עיקר הקדיש ללא תוספות.

חצי קדיש נאמר לרוב בין קטעים בתפילה כדי להבדיל ביניהם. למשל, חצי קדיש נאמר לפני תפילת שמונה עשרה במנחה ובערבית, בין פסוקי דזמרא לקריאת שמע וברכותיה, ובין תפילת שמונה עשרה לאשרי וובא לציון. חצי קדיש נאמר גם לאחר קריאת התורה. אצל האשכנזים נאמר חצי קדיש כדי להבדיל בין קריאת התורה ובין קריאת המפטיר ואצל הספרדים כדי להבדיל בין קריאה בכל ספר תורה כאשר קוראים במספר ספרי תורה. רוב יהודי מרוקו וגם חלק מקהילות יהודי גאורגיה, אומרים חצי קדיש בסיום התפילה.

חצי קדיש נאמר לרוב על ידי שליח הציבור. אולם ישנם המעבירים את חצי הקדיש שבסוף קריאת התורה לעולה לתורה ובעדות בהם אומרים בסוף התפילה חצי קדיש ולא קדיש יתום, ישנם המוסרים קדיש זה ליתום.

מכונה גם קדיש שלם (בעיקר בסידורים אשכנזיים). בקדיש זה אומרים את שורות 1–14 ו-24–29, והוא מכונה קדיש תתקבל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 14). בקדיש תתקבל נוספות על עיקר הקדיש שלוש בקשות:

1. לקבלת תפילות עם ישראל
2. לחיים טובים לעם ישראל
3. לשלום על ישראל

קדיש תתקבל נאמר פעם אחת בלבד בכל תפילה, לאחר תפילת העמידה, בגלל הבקשה לקבלת תפילות עם ישראל הכלולה בה. הוא נאמר גם לאחר אמירת סליחות כבקשה שיתקבלו הסליחות ברצון (אך הספרדים אומרים קדיש תענו ותעתרו). בתפילת מנחה ותפילת ערבית צמוד קדיש תתקבל לסוף תפילת שמונה עשרה (במנחה הוא נאמר אחרי תחנון, שנחשב כהרחבת התפילה), אולם בתפילת שחרית מצמידים לשמונה עשרה את אשרי השני וקדושה דסדרא, ובערבית של מוצאי שבת מצמידים ויהי נועם וקדושה דסדרא, והקדיש נאמר רק אחרי קטעים אלה.

קדיש תתקבל נאמר על ידי שליח הציבור, ויש המקפידים שיהיה זה אותו שליח הציבור שחזר על תפילת העמידה.

ערך מורחב – קדיש יתום

קדיש יהא שלמה מכונה גם קדיש יתום בגלל המנהג לתת את הזכות לאומרו לאדם אבל או לאדם המציין את יום פטירתו של קרוב משפחה. קדיש יהא שלמא הוא כמו קדיש תתקבל, למעט הבקשה על קבלת התפילות (כלומר הוא מכיל את שורות 1–13 וכן 24–29). הוא מכונה קדיש יהא שלמא בשל המילה הפותחת בקטע שנאמר בו (שורה 24).

קדיש יהא שלמא נאמר לאחר שיר של יום ובסוף התפילה, לאחר אמירת פרק תהילים או לאחר עלינו לשבח.

מכונה גם קדיש על ישראל בשל המילה הפותחת בקטע המייחד אותו (שורה 15). קדיש דרבנן מכיל את השורות 1–13, וכן 15–29 ובנוסח תימן גם חלק של הקדיש הגדול. הקדיש בעיקרו הוא שבח והודיה לה', ובפרט שבח אחר הלימוד, כעין ברכת התורה לאחריה. רעיון דומה מופיע גם במדרש תנא דבי אליהו:

מכאן אמרו: קרא אדם תורה נביאים וכתובים ויודע להשיב בהם - ישמרם בידו, וישבח ויברך ויגדל וירומם ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם.
שנה סדר אחר או שני סדרים ויודע בהם - ישמרם בידו, ויברך ויקדש לשמו של הקב"ה, ואין צריך לומר מי ששונה הלכות."

— תנא דבי אליהו רבא, סוף פרק ה'

קדיש זה נאמר בסיום לימוד תורה שבעל-פה, וכולל שלוש בקשות לאחר עיקר הקדיש. במקום הבקשות המופיעות בקדיש תתקבל לקבלת התפילה, בקדיש דרבנן מופיעות בקשות לברכה עבור לומדי התורה, חכמי התורה וכל תלמידיהם. בדומה לקדיש יהא שלמא, גם קדיש זה נאמר בקהילות רבות על ידי אבלים.

קדיש הגדול נאמר בקהילות האשכנזים בסיום מסכת ועל ידי יתומים בעת קבורת הנפטר, ולמנהג התימנים ועדות המזרח גם בתשעה באב. תימנים נוהגים לומר קדיש הגדול בהזדמנויות רבות אחרות, למשל לאחר לימוד תורה, במקום קדיש דרבנן.

על פי נוסח אשכנז:

”יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נֻכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (יש גורסים בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. (בסיום מסכת אומרים כאן קטע "על ישראל" המופיע למעלה.) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (במנהג המאוחר, יש גורסים בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:”

על פי נוסח תימן בלדי:

על פי נוסח הספרדים תחילת הקדיש בדומה לתימנים עם שינויים מועטים. בסוף הקדיש, במקום "על ישראל", אומרים: ”תתכלי חרבא וכפנא ומותנא ומרעין בישין יעדה מננא ומנכון ומעל עמיה ישראל ואמרו אמן”.^[נ"ד]

קדיש "תיענו ותיעתרו" הוא קדיש מיוחד הנאמר בנוסח הספרדים והתימנים. קדיש זה נאמר לאחר הסליחות והוא מחליף את קדיש תתקבל בכל תפילות ראש השנה ויום הכיפורים (למעט תפילת ערבית של ראש השנה). בכמה קהילות הוא נאמר גם במקום קדיש תתקבל הנאמר לאחר ההושענות בהושענא רבא, אך ישנן קהילות שכלל אינן אומרות אותו בהושענא רבא.

קדיש זה הוא למעשה קדיש תתקבל מורחב הכולל הוספה של קטע הפותח במילים "תיענו ותיעתרו ברחמים מן השמים" לפני המילים "תתקבל צלותנא ובעותנא" (שורה 14 לעיל). הנוסח לסליחות הוא קצר יותר מהנוסח של ראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא. הנוסח בראש השנה, יום הכיפורים והושענא רבא כולל גם הוספה של בקשה לפתיחת שערים, לפי אקרוסטיכון אלפביתי (לדוגמה: שערי אורה, שערי ברכה וכו'). אצל הספרדים במערב אירופה כולל הנוסח שער אחד בכל אות (שערי אורה, שערי ברכה, שערי גילה וכו'). בשאר קהילות הספרדים (וכן אצל התימנים) ישנו נוסח מורחב יותר הכולל חמישים שערים (שערי אורה, שערי אהבה ואחוה וכו'), גם בסדר אלפביתי.

נוסח קדיש תיענו ותיעתרו הכולל חמישים שערים:

תֵּעָנוּ וְתֵעָתְרוּ בְּרַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם. תְּקֻבַּל צַעֲקַתְכֶם. תִּשָּׁמַע תְּפִלַּתְכֶם בְּרָצון. וְיֵעָנֶה קול עֲתִירַתְכֶם. וְיִפְתַּח ה' אֱלהֵינוּ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ בְּכָל מָקום שֶׁהֵם (שהם חמישים כנגד חמישים שערי בינה)

שַׁעֲרֵי אורָה. שַׁעֲרֵי אַהֲבָה וְאַחְוָה. שַׁעֲרֵי בְּרָכָה. שַׁעֲרֵי בֵּית מִקְדָּשׁו. שַׁעֲרֵי גְאֻלָּה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה וְהַשְׂכֵּל. שַׁעֲרֵי הוד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה. שַׁעֲרֵי וַעַד טוב. שַׁעֲרֵי וָתִיקוּת. שַׁעֲרֵי זָכִיּות. שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חָכְמָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טובִים. שַׁעֲרֵי טָהֳרָה. שַׁעֲרֵי טַל וּמָטָר לִבְרָכָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי כָבוד. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּורָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי לֵב טוב. שַׁעֲרֵי מָזון. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי נְעִימוּת. שַׁעֲרֵי סודות תּורָתו. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פִּרְיָה וְרִבְיָה. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טובָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קומְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי קִבּוּל תְּפִלּות. שַׁעֲרֵי קִבּוּץ גָּלֻיּות. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. שַׁעֲרֵי רַחֲמִים. שַׁעֲרֵי רָצון. שַׁעֲרֵי שָׁלום. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תורָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה.

וְיָסִיר מִתּוכְכֶם קִנְאָה וְשִׂנְאָה וְתַחְרוּת. וִיקַיֵּם בָּכֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ה' אֱלהֵי אֲבותֵכֶם יסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְיִכְתָּבְכֶם הָאֵל בְּסֵפֶר חַיִּים טובִים. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן:

יתגדל ויתקדש שמיה רבא - הביטוי "שמו הגדול" מופיע בתפילת יהושע: וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?!" וכן בנאום שמואל לאחר שהכתיר את שאול למלך: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול".

אל משפט זה נוספה הפתיחה "יתגדל ויתקדש" וכו', על-פי הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי"^[1][נ"ה]

המשפט המרכזי בקדיש הוא ”יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”, המבוסס על הפסוקים:

"יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" (תהלים, קי"ג, ב')

"בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם! וְאָמַר כָּל הָעָם: אָמֵן!" (תהלים, ק"ו, מ"ח)

ו"להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא" (דניאל, ב', כ'). משפט זה הנאמר כיום בארמית מצוי כבר במדרש משלי (וצוטט במלואו בפירוש 'מחזור ויטרי' הקדום):

”בְּרָב עָם - הַדְרַת מֶלֶךְ, וּבְאֶפֶס לְאֹם - מְחִתַּת רָזוֹן” -
אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר "ברב עם הדרת מלך", ואין עם אלא ישראל, שנאמר (ישעיהו, מ"ג, כ"א): "עם זוּ יצרתי לי, תהילתי יספרו" – בשביל שיגידו שבחי בעולם.
וכן הוא אומר (תהלים, מ"ז, י'): "נדיבי עמים נאספו, עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה".
אמר רבי סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן.
רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר-כך עונין: "אמן יהא שמיה רבא מבורך", באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת "בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי", באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר "ברוב עם - הדרת מלך".

— מדרש משלי, פרק "חכמת נשים"

חז"ל אומרים כי "כל העונה 'אמן יהא שמה רבא מברך' בכל כוחו – קורעים לו גזר דינו".^[3] רש"י ותוספות הסבירו את הביטוי "בכל כוחו" כאמירה בקול רם, או בכוונה עמוקה.

אחר כך נוסף הסיום: "לעילא מן כל ברכתא" וכו'.

באנציקלופדיה העברית (בערך קדיש) מובאת דעה משנית המצביעה על קשר בין נוסח הקדיש לבין תפילת האדון ('פאטר נוסטר') נוצרית. כותב הערך, פרופ' יוסף היינימן, בחר להדגיש את הקשר בין הפתיחה של נוסח הקדיש לפתיחה של תפילה על הגשמים המופיעה בתלמוד הירושלמי.^[4] נוסח התפילה שם הוא: "יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו" (שאת ממניען זו מזו).

חוקרים בעידן המודרני^{[דרוש מקור]} הפנו את תשומת הלב לכך שלהתייחסות בתפילה זו אך ורק ל"שם", אך מתוך השמטת השם המפורש ואפילו כינוי, משמעות רבה בטקסיות של אמירת הקדיש על מתים, בכך שהוא מעודד את ההתבוננות בקהילה^[נ"ו] והקבלה שלהם את היעדר יכולת ההבנה המלאה, ולכן ההתייחסות רק לשמו, ולא לו עצמו. חלק ניכר מתפילה זו הוא קריאה בין אומר הקדיש ובין ציבור העונים, וכן איחולים הדדיים.

חכמי ישראל והמקובלים פירשו רמזים במניין המילים והאותיות בנוסח הקדיש:

הראב"ן^[5] מציין כי בקדיש תקנו ט"ו שבחים: יתגדל, ויתקדש, וימליך, יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה, ויתהלל, ברכתא, ושירתא, תושבחתא, ונחמתא - כנגד ט"ו "שיר המעלות" שבתהלים.^[נ"ז] לעומתו, הגאונים מונים רק עשרה שבחים: יתגדל, ויתקדש, ויתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה ויתהלל - כנגד "עשרה מאמרות" בהן נברא העולם. ויש מי שטען^[6] שלכן אין אומרים קדיש פחות מעשרה.

הציבור עונה: "יהא שמיה רבא מברך, לעלם ולעלמי עלמיא" – שהן ז' תיבות וכ"ח אותיות, כמניין המילים והאותיות בפסוק הראשון של התורה: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. על סמך זה אמרו שהעונה יהא שמיה רבא וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

במקור התפילה נאמרה בעברית, כפי שעולה מן התלמוד הבבלי והירושלמי במקומות רבים, כגון במסכת ברכות (דף כ"א, עמוד ב'): ”איבעיא להו: מהו להפסיק ל"יהא שמו הגדול מבורך"?”^[נ"ח] מאוחר יותר נקבע שיש לומר את הקדיש בארמית בבלית – שפת הגמרא.^[7][נ"ט]

אמירת התפילה בארמית, מקורה בעממיותו של ה"קדיש", שנתקן לאמרו בשפה, שהייתה שפת העם בתקופת התלמוד - היא השפה הארמית, כמו תפילות אחרות שנשתמרו בשפת העם בשל היותן נחלת הכלל.^[10]

על פי הסבר אחר, לשון הארמי של הקדיש הוא על פי המסורת^[11] כי מלאכים המעלים את נוסח התפילה "לשמים" מסוגלים לחסום את שערי התפילה מסיבות שונות. כל זה אם המתפלל שח בכל שפה שאינה ארמית. המלאכים אינם מבינים "ארמית" ולכן אינם יכולים לחסום דברי תפילה וקדושה הנאמרים בשפה הארמית.^[ס][ס"א]

בסידור ארץ ישראל הוחזר הקדיש לעברית כפי שהיה במקורו.

הקדיש נאמר רק במניין. האומר את הקדיש חייב לעמוד בעת אמירתו. ביחס לציבור המנהגים חלוקים: האשכנזים נוהגים לעמוד ואילו שאר העדות נוהגים לשבת, אך אם היחיד עמד בעת תחילת אמירת הקדיש עליו להישאר לעמוד עד עניית "אמן יהא שמה רבא" ואז מותר לשבת. אין פוחתין משבעה קדישים בכל יום. והגאונים סמכום לפסוק^[13] 'שבע ביום הללתיך'.^[14] לפי מנהג אשכנז המקורי, וכן במנהג התימנים, רק אבל אחד אומר קדיש בכל פעם;^[ס"ב] לפי מנהג הספרדים אומרים כולם יחד. ברוב קהילות האשכנזים היום, אימצו את מנהג הספרדים, אבל יש מקפידים לשמור על המנהג המקורי, ויש מקפידים שיארצייט אומר קדיש אחד בפני עצמו.^[ס"ג] בקהילות שרק אבל אחד אומר קדיש, יש מקפידים שהוא יתעטף בטלית כמו שליח ציבור.^[17]

ערך מורחב – קדיש יתום

אמירת קדיש בסמיכות לפטירה של אדם, מוסברת בכמה טעמים, שהעיקריים שבהם:

א. הוא תפילה לזכות ולעילוי נשמת הנפטר.

ב. הגברת קידוש שמו של הבורא כנגד החידלון של המוות.

ערך מורחב – קדיש יתומה

רוב הפוסקים אינם מתייחסים כלל לאפשרות של אמירת קדיש על ידי הבת היתומה. נושא זה עורר ועדיין מעורר דיונים סביב השאלה האם ובאילו נסיבות יכולה הבת לומר קדיש יתום על הוריה. מצד אחד, נשים אינן מחויבות באמירת קדיש ובאמירת אמן, ואמירת קדיש על ידן אינה מקובלת, אך מצד שני, בהיעדר מקורות האוסרים זאת, אין מניעה הלכתית ברורה לכך.^[18]

יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.

• בנוסח תימן בלדי ובקהילות האיטלקים, כופלים לעילא לעילא, ואצל הספרדים לא כופלים. ברוב קהילות אשכנז ובנוסח תימן שאמי, נוהגים לכפול בראש השנה וביום הכיפורים ובעשרת ימי תשובה, ויש שהסבירו שזה מפני שבימים אלו הקב"ה מתעלה יותר מפי בריותיו, שהוא יושב על כיסא דין והכל צריכים לפארו ולבקש רחמים ממנו (לבוש סי' תקפ"ג).^[ס"ד] בקצת קהילות מנהג אשכנז המערבי, נוהגים לכפול רק בקדישים ששרים אותם בניגון של ימים נוראים.^[19] בחב"ד נהוגים לכפול רק בתפילה נעילה.^[20]
• הצבור עונים אמן אחר יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אבל אומר הקדיש צריך לחברו אל "בעלמא דברא כרעותיה", כי הוא עניין אחר להורות על המקום שצריכים להגדיל שמו הגדול, ואחר כך מתחיל המאמר בחייכון וביומיכון וגו' להורות על הזמן שיתגדל שמו הגדול.
• מה שעונין אמן, יהא שמיה רבא, הם שני דברים: כי "אמן" מתייחס למה שאומר הש"ץ 'יתגדל', ומן 'יהא שמיה רבא' מתחיל שבח חדש. על כן צריך להפסיק מעט בין 'אמן' ל'יהא שמיה רבא', ויאמר 'יהא שמיה רבא' כמשפט אחד (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ט).
• נחלקו המנהגים אם לענות "יהא שמיה רבא" רק עד "עלמיא", להוסיף מלת "יתברך", או להמשיך עד "דאמירן בעלמא".^[21]

התנועות הרפורמיות השונות בעולם הותירו את הקדיש בארמית ולא שינו אותו לשפת המדינה, גם בתקופות בהן רוב התפילה נאמר בשפת המדינה. במדינת ישראל התנועה ליהדות מתקדמת נוהגת לומר את הקדיש בארמית, אך תנועת הנוער וחוגים מסוימים מעודדים את אמירת הקדיש בתרגומו העברי מתוך ניסיון לקרבו אל הציבור.

בנוסח הקדיש נעשו לפעמים שינויים קלים. ברוב הקהילות הרפורמיות נהוג להרחיב את סיומת הקדיש בנוסח "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני האדם/ועל כל יושבי תבל".

צביה ולדן אמרה "קדיש" בהלוויית אימה סוניה פרס בשנת 2011, בנוסח הרפורמי הכולל את התוספת "ועל כל בני האדם".^[22] גם בטקס הלוויית שמעון פרס היא אמרה "קדיש" על אביה בנוסח זה.^[23]

בשנת 1989 כללה עפרה חזה באלבומה "Desert Wind" את השיר "קדיש" הכולל את התפילה בנוסח התימני ושיבוצים באנגלית.

בשנת 2000 הלחין הזמר והמלחין חנן יובל את הקדיש לפסטיבל כפר בלום. הלחן מופיע באלבומו "סידור אישי".^[24]

המלחין אורי קיין שילב קדיש בעיבודו לסימפוניה החמישית של מאהלר, אותו הִקְדִּיש לאבל על נספי השואה.

בשנת 1963 פרסם ליאונרד ברנשטיין את הסימפוניה השלישית שלו, "קדיש"", שביצוע הבכורה שלה נערך באותה שנה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ג'ני טוראל (מצו-סופרן) וחנה רובינא (קריינית) בניצוחו של אברהם קפלן.^[25]

בשנת 1914 כתב המלחין הצרפתי מוריס רוול את היצירה "קדיש", אחת מתוך "Deux mélodies hébraïques". בבסיס היצירה מצוי הלחן המקובל לחצי קדיש לפני מוסף לימים הנוראים במסורת אשכנז.^[26]

בני עדות המזרח נוהגים לומר את הקדיש של ליל שבת ושל שחרית וחלק גם בתפילת ערבית במוצאי שבת בניגונים שונים לפי אופייה של השבת. למשל: אם יש שמחה של הולדת הבן או חתן וכלה – קדיש במקאם צבא; אם לרגל הולדת הבת – במקאם ביאת; אם קוראים בתורה בפרשת חטא העגל או מיתת שני בני אהרון או צום תשעה באב – במקאם חיג'אז.

במנהג תימן ואשכנז יש מנגינות מיוחדות לקדיש בתפילות מסוימות ע"פ המנגינות באותו חג.

• אבלות (יהדות)

• ש"י עגנון, "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל", בספר סמוך ונראה, הוצאת שוקן.

• יורם ורטה וירון דוד (עורכים), תום ותהום: תפילת הקדיש בספרות העברית: אנתולוגיה, תל אביב: הוצאת עם עובד והמדרשה באורנים, 2010.
• מיכאל ויצמן, "תפילת הקדיש וה"פשיטתא" לדברי הימים", בתוך: חקרי עבר וערב, מוגשים ליהושע בלאו, (עורך: ח' בן-שמאי), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב; ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ"ג, עמ' 261–290.
• משה חלמיש, לנוסח "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה"", הקבלה בתפילה, בהלכה ובמנהג, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תש"ס 2000, עמ' 619–626 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
• משה חלמיש, "לעילא מכל מרכתא": לגלגולי הנוסח העברי, בתוך כנישתא ג, עמ' צה-צח.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יוצמח
ערך מילוני בוויקימילון: קדיש
טקסט בוויקיטקסט: קדיש
טקסט בוויקיטקסט: מאמר על דין פסיעות בקדיש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קדיש

• רשימת מאמרים על קדיש באתר רמב"י
• ביצועים של התפילה באתר הספרייה הלאומית
• מידע על קדיש בקטלוג הספרייה הלאומית

מחקר:

• אהרן קלרמן, קדמוניות ה'קדיש', שנתון "שאנן" יח (תשע"ג), 129–150
• ישראל מ' תא-שמע, קצת ענייני קדיש-יתום ומנהגיו, תרביץ נג, ד (תשמ"ד), 559–568, באתר JSTOR
• חיים א' כהן, "יתגדל ויתקדש": (עיון בצמיחתה של מסורת הגייה חדשה), מסורות ח (תשנ"ד), 59–69
• The Kaddish, David De Sola Poole (1909)
• צבי קארל, הקדיש: מראשית יצירת תפלה זו עד שקבלה את הצורות הנוכחיות, לבוב תרצ"ה
• מאמרים בנושא קדיש, באתר ספריית אסיף

אחר:

• דוד אסף, ספר הקדיש: מקורו משמעותו ודיניו, חיפה תשכ"ו, באתר היברובוקס)
• מ. צינוביץ, "קדיש": (ליום הזכרון הכללי), הצופה, 11 בינואר 1949
• מ. ש. גשורי, הקדיש ונעימותיו, הצופה, 30 בספטמבר 1951
• קדיש יתומה - מאמרים על נשים וקדיש יתום באתר דעת
• אליעזר מלמד, דיני קדיש יתום, באתר "ישיבה"
• אמירת קדיש בתפלה על פי תורת הקבלה באתר קדיש יתום
• אביגדור שנאן, יתגדל ויתקדש, מאמר על התפתחות הקדיש, באתר הפיוט והתפילה מבית הזמנה לפיוט
• הקדיש - על הקדיש, מתוך הספר 'התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית' לאלבוגן
• על נוהגי אמירת קדיש בגטו וילנה, בתוך התערוכה "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה", באתר יד ושם
• זמיר כהן, מעלת הקדיש, הרצאת וידאו באתר הידברות
• פירוש מילולי וענייני של הקדיש, מאמר באתר ברסלב מאיר
• דודו כהן, ‏מדוע אומרים קדיש על אדם שנפטר?, באתר ‏מאקו‏, 21 בנובמבר 2013
• יאיר אטינגר, האם השכולה שגרמה גם לרב הראשי לענות אחריה אמן, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
• קובי נחשוני, על קבר אביה: הבת אמרה "קדיש" בנוסח ליברלי, באתר ynet, 30 בספטמבר 2016
• דניאל ליפסון, הקדיש של שמחת תורה – גרסת יהודי גרמניה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 באוקטובר 2019

מצוות ומנהגים יהודיים
ערכים כלליים	הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה
סדר היום	נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון
הלוח העברי	קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל
מצוות שבין אדם לחברו	ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי
מצוות התלויות בארץ	מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל
איסור והיתר	כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ
תשמיש קדושה ותשמיש מצווה	ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה
בית המקדש	מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש
משפחה	ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם
מוות	אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא

נצרות
השילוש הקדוש (האב • הבן • רוח הקודש)
זרמים עיקריים	נצרות קתולית הכנסייה הקתולית • נצרות קתולית מזרחית נצרות פרוטסטנטית לותרניזם • אנבפטיזם • פנטקוסטליזם • מתודיזם • קווייקרים • קלוויניזם (פרסביטריאניזם) • אנבפטיזם (בפטיזם • מנוניטים • אמיש) • אדוונטיזם (הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי) • אוונגליזם • ארמיניאניזם (אנ') הכנסייה האנגליקנית כנסיית אנגליה • אפיסקופלים • פוריטניות נצרות אורתודוקסית נצרות יוונית-אורתודוקסית • הכנסייה האורתודוקסית הרוסית נצרות אוריינטלית נצרות קופטית • הכנסייה הארמנית • הכנסייה הסורית-אורתודוקסית • הכנסייה האורתודוקסית האתיופית כנסיית המזרח הכנסייה האשורית (הנסטוריאנית)
היסטוריה של הנצרות	נצרות קדומה • הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם • פילוג הכנסייה הנוצרית • מסעי הצלב • הפילוג המערבי • הרפורמציה • היסטוריה של המיסיון הנוצרי • תרבות נוצרית • תפקידה של הכנסייה הקתולית בתרבות המערבית
חגי הנצרות	חג המולד • חג הפסחא • ליל כל הקדושים • יום פטריק הקדוש • ערב השנה החדשה (סילבסטר) • חג ההודיה • יום המתים • קנדלמאס • יום ולנטיין • חג הצלב • חג השילוש הקדוש
לוח השנה הנוצרי	הלוח הגרגוריאני • הלוח היוליאני • ספירת הנוצרים • חגי קדושים נוצריים • ימי חג • חגים ניידים
אישים מרכזיים	הבתולה • יוחנן המטביל • 12 השליחים (פטרוס) • פאולוס • אתנסיוס • אוגוסטינוס • אבות הנצרות • תומאס אקווינס • מרטין לותר • ז'אן קלווין
תאולוגיה נוצרית	מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס כריסטולוגיה • אינקרנציה • הלידה הבתולית צליבת, תחיית ועליית ישו • הביאה השנייה החטא הקדמון • כפרה בנצרות • חסד • גאולה • אנטיכריסט
אסכטולוגיה נוצרית	גן עדן • גיהנום • כור המצרף • השטן (לוציפר) • החיה (666) • יום הדין • ארמגדון • ארבעת פרשי האפוקליפסה
הפולחן הנוצרי	הסקרמנטים • טבילה • מיסה (סעודת האדון) • קונפירמציה • וידוי חטאים • צלב • איקונין • סקרמנטלים • הצטלבות • ליטורגיה • פולחן רומי • פולחן ביזנטי • קדושים • פולחן קדושים בנצרות • פולחן קברי קדושים
קדושים בנצרות	12 השליחים (פטרוס הקדוש • אנדראס הקדוש • יעקב בן זבדי • יוחנן בן זבדי • פיליפוס הקדוש • ברתולומאוס הקדוש • מתי (מתיוס) • תומאס הקדוש • יעקב בן חלפי • תדאוס הקדוש • שמעון הקנאי • יהודה איש קריות) • יוחנן המטביל • סטפנוס הקדוש • סילבסטר הראשון • ולנטינוס הקדוש
כתבים נוצריים	הביבליה (הברית הישנה • הספרים החיצוניים • הברית החדשה • הבשורות) • ספר השעות • הגיוגרפיה
ההיררכיה הכנסייתית	אפיפיור (מדינת האפיפיור • ותיקן) • פטריארך • חשמן • ארכיבישוף • בישוף • כומר • דיאקון • נזיר בנצרות
מבנים	אדריכלות כנסיות • כנסייה • מנזר • אגן טבילה • בפטיסטריום • קתדרלה • מאוזוליאום • קפלה • בזיליקה
יחסים עם היהדות	הפילוג היהודי-נוצרי • תאולוגיית החילופין • אנטישמיות נוצרית • הפולמוס היהודי-נוצרי • הדיאלוג היהודי-נוצרי
זרמים הקשורים לנצרות	מורמונים • יהודים למען ישוע • עדי יהוה • יהדות משיחית • העבריים השחורים (העבריים מדימונה) • סובוטניקים • יהודי סן ניקנדרו • נצרות-מדעית
קבוצות יהודיות שהתנצרו	אנוסים • פלשמורה • ביתא אברהם • כמנתים
פורטל נצרות • מושגים בנצרות