חטיבת גולני

חטיבת גולני

תג החטיבה, דגל החטיבה
"גולני שלי"
פרטים
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת חי"ר סדירה
בסיס האם	מחנה שרגא
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	22 בפברואר 1948 – הווה (76 שנים)
מלחמות	מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מבצע שלום הגליל   המערכה ברצועת הביטחון   מלחמת לבנון השנייה מבצע עופרת יצוקה   מבצע צוק איתן מבצע שומר החומות מבצע שובר גלים מלחמת חרבות ברזל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	נשק אישי: M4A1 פלאט-טופ[1] נשק קל נוסף: מאג, נגב, M2 בראונינג, M24 SWS, ברק 338. נשק נ"ט: M-72 לאו, מטאדור (רקטה), טילי ספייק,קשת (מרגמה), עוקץ פלדה. נגמ"ש: נמ"ר.
פיקוד
יחידת אם	עוצבת געש עוצבת געש
יחידות בת	גדוד 12 גדוד 13 גדוד 51 סיירת גולני
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	עדי גנון
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל שהשתתפה בכל מלחמות ישראל. החטיבה המסונפת לפיקוד הצפון, נמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36).

חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר, שעוצב על ידי דוד אלף.^[2][3] זאת, אף על פי שההשראה לציור העץ הייתה ככל הנראה של עץ אלון.^[4][5] בשנת 1979 ניטע עץ זית על יד "קירות הזעקה" במוזיאון גולני.

מחטיבת גולני צמחו הרמטכ"לים מרדכי גור, משה לוי, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט שהיו אף מפקדי החטיבה. מאיר עמית ראש המוסד היה מג"ד ומח"ט בחטיבה. מפקדים רבים בחטיבה כמו אברהם יפה, משה פלד, אריאל שרון, רחבעם זאבי, יונה אפרת, אורי שגיא, יקותיאל אדם, משה קפלינסקי, אמיר דרורי, יאיר נוה ועוד הפכו לאלופים בצה"ל.

חטיבת גולני הוקמה ב-22 בפברואר 1948^[6][7] על ידי ארגון ההגנה, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן, הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.

במבוא לספר "אילן ושלח" כתב נחום גולן:

...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים – התבגרנו. ההתישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כי על-כן, הייתה החטיבה כפרית באופיה ונאמנה לערכים שינקה בגושי התישבות אלו. צינוה תכונותיו של עובד-האדמה ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות והשקט...סביב אנשי-ההתיישבות התלכדו בחורים מן העיר והמושבה (ביניהם שומרי מסורת לא מעטים), ואנשי גח"ל ומח"ל – כולם נתערו ונתמזגו בתוכה...בחורות לא מעטות שירתו ביחידות החטיבה בתפקידים שונים, ומהן רבות אשר פעלו כבחורים לכל דבר – כקשריות או כחובשות קרביות..."

כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת העצמאות

גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. השתתפה במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13, גדוד הפשיטה 19, שתי סוללות תותחי שדה, סוללת תותחי נ"ט ומחלקת הנדסת שדה של החטיבה השתתפו בכיבוש הערבה ומפרץ אילת במבצע עובדה בסיום מלחמת העצמאות.

בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון – הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעיה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך רביבים לניצנה כדי לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין ח'אן יונס לעזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום יגאל אלון על נסיגה מהגבעה. במהלך הקרב נהרגו 29 לוחמים, 10 נותרו בגדר נעדרים ו-35 לוחמים נפצעו.

• קרב תל מוטילה: היה רצף של קרבות ואירועי אש, אשר התחוללו מ-2 במאי עד 6 במאי 1951 מצפון לכנרת (באזור בו נמצא בימינו היישוב אלמגור), בין הצבא הסורי ובין צה"ל. השם תל-מוטילה מתייחס לשלוש גבעות ממערב לאזור המפורז, שנודעו בשמות תל אל-מוטילה, מוצב "השפך" ומוצב "הדמות". בסוף אפריל ותחילת מאי 1951, יחידות סוריות חצו את הגבול והשתלטו על שלוש גבעות אלו. בקרב על מוצב "הדמות" נהרגו 30 מלוחמי "גולני", בנוסף לעשרה לוחמים אשר נהרגו בארבעת הימים הקודמים. בקרב נפצעו 72 חיילים. לאחר קרבות תל מוטילה, שהיוו את שיאו של העימות הצבאי במאבק על השליטה באזור המפורז, נסוגו הכוחות הסורים מהאזור והשתררה רגיעה יחסית בגבול עם סוריה למשך כארבע שנים. אף על פי שבסופו של הקרב הושגה המטרה של פינוי הסורים מהאזור המפורז, הוא נחשב אחד מכישלונות צה"ל.^[8] החל מסוף שנות השמונים יצאו מאמרים ומחקרים עם ביקורת קשות על תפקודם של המח"ט מאיר עמית ובעיקר על רחבעם זאבי אשר בכל מהלך הלחימה ישב במקום בטוח הרחק משדה הקרב.^[9][10] עם זאת, הודגשה במחקרים אלו גבורתם של הלוחמים והמפקדים בשטח ובמיוחד תפקודו של המ"פ זאב סלעי. גבי ברשי כתב כי "על אף העובדה שלכל רמות הפיקוד ממג"ד ומעלה, לא היה מושג בזמן אמת מה קורה שם, הלוחמים ממ"פ ומטה לחמו באומץ, במסירות, ובדבקות מופלאה במטרה, בנחישות ובהקרבה ובסיומו של הקרב המטרה הושגה, היעד נכבש והאויב הובס".^[11] אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות תל מוטילה נחנכה במושב אלמגור בשנת 1997.^[12]
• מבצע הר געש (פעולת הסבחה): גדוד 12 השתתף בפעולת הסבחה, שבה תקפו מוצבים מצריים באזור ניצנה ב-2 בנובמבר 1955 על ידי כוחות "גולני", צנחנים ונח"ל. על הגדוד פיקד אורי בר-רצון.
• מבצע קדש (מלחמת סיני): החטיבה נלחמה במסגרת אוגדה 77, בפיקוד אלוף חיים לסקוב, בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח. לוחמי החטיבה השתתפו בקרב כיבוש מוצבי צומת רפיח שמטרתו הייתה לשחרר את הצומת על מנת שכוחות שריון יוכלו להיכנס לעבר אל עריש. ב-1 בנובמבר הושלמו משימות החטיבה – נכבש מתחם רפיח וחטיבת השריון החלה לנוע לעבר אל עריש.
• מבצע חרגול (פעולת תאופיק): פשיטה על הכפר הסורי תאופיק אל-תחתא, שנערכה ב-1 בפברואר 1960, כתגמול על התקפות הסורים על קיבוץ תל קציר.
• מבצע נוקייב (מבצע "סנונית"): פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדיג בכנרת.
• מבצע צוק סלע או מבצע שונה: ב-27 במאי 1965 הותקף בסיס מחבלים בח'רבת שונה בעמק הירדן. במבצע פעלו בו-זמנית צוותי קרב חטיבתיים מחטיבות גולני והצנחנים. צוות-קרב משולב דו-גדודי מחטיבת גולני פעל נגד חוות עדנן צדקי ליד ח'ירבת שונה. כוח מגדוד "גדעון" והסיירת בפיקודו של גרובר, מג"ד "גדעון", ביצע את הפשיטה ופוצץ את מבני החווה. כוח בפיקודו של פייקס, מג"ד "הבוקעים הראשון", איבטח את ראש הגשר ליד קיבוץ נווה-אור. שתי כיתות מבית הספר למ"כים פעלו כחסימות. בדרך הנסיגה התפוצץ מטען-צד, ושבעה חיילים נפצעו. צוות-קרב של גדוד צנחנים (בפיקוד סא"ל אפרים חירם) פעל נגד יעדים ליד ג'נין.
• מבצע מאזניים: ב-27 באוקטובר 1965 נערכה פעולת התראה בכפרים חולא ומיס אל-ג'בל בלבנון, לאחר שמחבלי פת"ח חדרו לישראל דרך כפרים אלה.^[13]
• מבצע קלעת: ב-29 באפריל 1966 הותקף בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן.

עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967 נכנסו יחידות החטיבה, בפיקודו אל"ם יונה אפרת, לתקופת המתנה מתוחה בצפון, שבה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן" (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. לאחר סיום הקרבות הוחזרה החטיבה לגזרה הסורית.

ביום החמישי למלחמה, 9 ביוני, עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, יועדה החטיבה לאחד משני מאמצי ההבקעה העיקריים בצפון רמת הגולן – כיבוש מערך המוצבים הסוריים בין קו הגבול לכפר זעורה. בגלל מצוקת זחל"מים נשאר גדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט, על-פי התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).

תוכנית הקרב הייתה: גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסא קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 37 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשון" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. גדוד 334, גדוד מרגמות מתנייעות 120 מ"מ, היה חלק אורגני של חטיבת גולני במלחמת ששת הימים. המג"ד אלי עשת היה בחפ"ק החטיבתי בעת תקיפת הרמה והגדוד נתן סיוע ארטילרי.

המהלך התפתח לקרב תל פאחר, שבו נכבש המוצב הסורי בתל פאחר לאחר חמש שעות של לחימה. גדוד 12 ספג אבדות כבדות: 34 הרוגים, כולל המג"ד סא"ל משה קליין וקצינים אחרים, ופצועים רבים.

גדוד 51 היה אמור להתחיל בהתקפה על תל עזזיאת רק לאחר כיבוש תל פאחר, אולם בשעה 15:47, עוד במהלך הקרבות בתל פאחר, הורה המח"ט יונה אפרת לגדוד 51 להתחיל בהתקפה. הקרב התנהל כמתוכנן ובשעה 17:06 דיווח הגדוד כי כבש את תל עזזיאת. עוד קודם נכבשו מוצב בחריאת שהתגלה כנטוש, וח'רבת א-סודה. לגדוד 51 היה הרוג אחד וכמה פצועים.

בלילה שבין 9 ו-10 ביוני הוטל על החטיבה לכבוש את אזור הבניאס: גדוד 51 נשלח לתפוס את מחנות הבניאס ומבנה המשטרה וגדוד 13 הופנה לתפיסת הכפר בניאס. עד בוקר שבת השלימה חטיבה 1 את משימתה וכבשה את אזור הבניאס ללא התנגדות. בהמשך היום נעה החטיבה בתנועה מהירה לתוך הרמה כדי להספיק לתפוס כמה שיותר שטח עד כניסת הפסקת האש לתוקף. גדוד אחד של החטיבה נע יחד עם חטיבה 45 לכיוון מסעדה ונערך באזור עד הערב. שאר החטיבה התקדמה לכיוון קוניטרה, ומג"ד 13, פנחס נוי, הניף את דגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.

ב-12 ביוני הונחת כוח מגדוד 13 של חטיבה 1 על שלוחה של החרמון בגובה 2,224 מטרים ותפס אותה ללא קרב.

ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.

עם תום מלחמת ששת הימים החלה מלחמת ההתשה אשר נמשכה למעלה משלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית, הסורית והלבנונית. חטיבת גולני על כל יחידותיה השתתפה בלוחמה בכל הגזרות. כוחות החטיבה פעלו במשימות ביטחון שוטף במרחב רמת הגולן בגזרת עמק הירדן שהחלה להיות כר נרחב לפעילות חבלנית ובגזרת הלבנון – הפתחלנד. בחזית תעלת סואץ החזיקו חיילי החטיבה את קו המוצבים לאורך תעלת סואץ. בכל הגזרות, כולל השנים שלאחר הסכם הפסקת האש עם מצרים, ביצעה החטיבה מאות פשיטות ומבצעים, בהם:

• הפשיטה על מוצב החרוט ב-25 באוקטובר 1968, במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן.^[14]
• הפשיטה לכפר יאבס, כונתה גם מבצע "אסותא 12",^[15][16] בוצעה ב-8 במאי 1969 במטרה לפגוע בארגוני המחבלים שפעלו משטח ירדן כנגד ישראל.
• פיצוץ תעלת הע'ור (כונה גם "אמה 1"),^[17] ב-22 ביוני 1969, בוצע על ידי סיירת גולני יחד עם כוחות נוספים, ונועד להפעיל לחץ על חוסיין, מלך ירדן, כדי לגרום לו לפעול כנגד ארגוני המחבלים שפעלו משטח ירדן כנגד ישראל.
• מבצע בוסתן 39 – פשיטה מוסקת ב-27 באוגוסט 1969 בעומק שטח מצרים והפגזת מפקדת פיקוד המרכז המצרי.
• פשיטת הסיירת על מפקדת מחבלים בכפר עיטרון ב-5 באוקטובר 1969.^[18]
• מבצע פלצור – פשיטה ב-3 בדצמבר 1969, כנגד עמדות מחבלים בהר דב,^[19] במהלכה נהרגו כחמישים מחבלים.^[20]
• מבצע קלחת 2 נערך ב-12 וב-13 במאי 1970 במטרה לבער ריכוזי מחבלים בשישה כפרים בדרום לבנון.
• פשיטה על כפר כילא (מבצע "קונטרבס 10") – בעקבות חטיפת שמואל רוזנווסר, ב-2 בינואר 1970, פשטו יחידות החטיבה על הכפר כילא ולקחו בשבי 12 אזרחים ועשרה חיילים לבנונים.^[21]
• פשיטה על בסיס המחבלים יאטר (יעתר) ב"פתחלנד" שבדרום לבנון, ב-27 בדצמבר 1970.^[22]
• מבצע קלחת 4 מורחבת, ב-16 בספטמבר 1972 – הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן.

ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים

ערב מלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון. גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו-105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג' של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון, כך עמידתו של אברהם אלימלך מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב-9 באוקטובר. שלושה מחיילי המוצב קיבלו צל"שים. גדוד ברק 12 סייע במהלך הקרבות באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב-9 באוקטובר היום אשר קיבל את הכינוי קרב עמק הבכא חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), בוקעאתא והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של חטיבה 7, ובמהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד שישה לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.

החטיבה השתתפה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח – כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים.^[23][24] פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגזרה הצפונית של רמת הגולן, השתתפה בכיבוש חאדר למרגלות החרמון, בית ג'ן ומזרעת בית ג'ן, וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.

לאחר המלחמה השתתפו חיילי "גולני" במבצע יונתן לשחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה ב-4 ביולי 1976.

בליל 14 במרץ 1978, שלושה ימים לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני וכבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. גדוד 13 כבש את העיירה אל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון, עזר ויצמן, לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבין-לאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים – הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבין-לאומי מטעם האו"ם, והבלם השני – מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי סעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.

ערכים מורחבים – מלחמת לבנון הראשונה

במהלך מבצע שלום הגליל נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.

בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטים עין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העיר ביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה:

• הקרב על כפר סיל – גדוד 13 לחם בקרב שקיבל את הכינוי "תל פאחר של גדוד גדעון". כפר סיל שולט על הדרך לביירות, כולל המבואות המערביים המזרחיים והדרומיים. ניסיונות קודמים לכבוש אותו לא צלחו. אז נשלחו לוחמי גולני עם טנקים מגדוד סער 74 של חטיבת ברק 188. בכפר היו כוחות סורים רבים וביניהם טנקים רבים, בידיעה שצה"ל עומד לתקוף את הכפר. חלק מהטנקים הסורים הושבתו בגלל רימוני יד שהושלכו לתוך הצריח על ידי חיילים שטיפסו על הטנק, ועל ידי טילי לאו שנשאו איתם. בסיום הלחימה הקשה שנמשכה 18 שעות בשטח בנוי, הצליחו חיילי הגדוד בהובלה של פלוגת החוד ב' לכבוש את הכפר.
• חילוץ יחידת המילואים של 669 שנלכדה במנצוריה – לאחר כיבוש הכפר המשיכו למערב ביירות ומשם לחילוץ יחידת 669 שנלכדה במנצוריה וסבלה מאבדות על ידי צלפים סורים. משם התקדמו הלאה לכביש ביירות. פלוגה ב' גדוד 13 הייתה הראשונה לנסוע על כביש ביירות–דמשק מערבה לכיוון ביירות.

במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור א-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.

במחצית השנייה של שנות השמונים, תחת פיקודם של אמיר מיטל ולאחריו ארז גרשטיין,^[25] ביצעה סיירת גולני סדרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרת לבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים.^[26]

בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.

אסון השרפה בוואדי סלוקי – ב-26 באוגוסט 1997, כוח מגדוד 13 יצא לפעילות מבצעית בנחל סלוקי שבגזרה המזרחית של רצועת הביטחון בדרום לבנון. הלוחמים נתקלו בחוליית מחבלים, אשר את חלקם הצליחו להרוג, אך שרפה שפרצה בשדה הקוצים בו היו גבתה את חייהם של חמישה לוחמים. שישה לוחמים נוספים ובהם מפקד הכוח נפצעו.

האינתיפאדה השנייה הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000 היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, והסתיימה בפברואר 2005 לאחר פסגת שארם א-שייח' בין אריאל שרון למחמוד עבאס בה ישראל הסכימה להקפיא את מדיניות החיסולים והריסת הבתים וזאת בתמורה להפסקת פעולות הטרור על ידי הפלסטינים.

את משימתה הראשונה באיו"ש קיבלה חטיבת גולני בסוף חודש נובמבר 2001 לאחר הפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 בו נהרגו שלושה אזרחים ישראלים. המשימה הייתה במרחב מחנה הפליטים ג'נין שממנו יצאו המפגעים והתבצעה מ-30 בנובמבר עד 1 בדצמבר בשולי העיר ג'נין ומחנה הפליטים הסמוך.^[27]

ב-10 בפברואר 2002 פעלו הפלס"ר, בפיקוד סא"ל רון וייזל, והפלנ"ט, בפיקוד רס"ן יואב ירום, בפיקוד המח"ט, בעיירה מסאכן שעבייה הסמוכה לשכם במטרה לאתר מעבדות ייצור רקטות,^[28] יחידת דובדבן פעלה במקביל בכפר בלאטה.

ב-27 בפברואר אישר הדרג המדיני לחטיבת גולני את השלב הראשון של ההשתלטות על מחנה הפליטים ג'נין. הפקודה אישרה: "כיתור וביצוע פטרול משוריין לגירוי ופגיעה בחמושים ללא כניסה למחנה הפליטים ג'נין". הנחיית חטיבת המבצעים, לבצע רק את השלב הראשון של המבצע (כיתור מחנה הפליטים), לא הגיעה למח"ט גולני, ולאחר שכבר החלו כוחות החטיבה לנוע לכיוון ג'נין במטרה לתפוס את השטחים השולטים ולהיכנס לתוך פאתי מחנה הפליטים, הורה הרמטכ"ל לעצור את התקדמות הכוחות.^[29]

בליל 28 בפברואר, במקביל לכניסתם של כוחות מחטיבה 35 ומחטיבת הנח"ל לבלאטה, נכנס כוח גולני למחנה הפליטים ג'נין. בחילופי האש בגזרת גדוד 51, נהרג חייל מפלוגת הנ"ט, ומ"פ א' מהגדוד נפצע קשה. בחצות למחרת, לאחר השלמת ההשתלטות על המחנה וביצוע סריקות יצאו הכוחות משטח מחנה הפליטים על גבי רק"ם והתמקמו בשטחים השולטים. ב-4 במרץ פשטו כוחות החטיבה על מחנה הפליטים, הציבו מארבי צלפים בפאתי המחנה ולמחרת יצאו מהמחנה תוך שהם ממשיכים לכתרו. במבצע נהרגו 21 מחבלים ונפצעו כ־140, יותר משליש מהם נפגעו מירי ממארבי צלפים. לא נפגעו מבוקשים בכירים, שכנראה נמלטו לעיר ג'נין.^[30]

צה"ל והתקשורת הישראלית ראו את שני המבצעים, של הצנחנים וגולני, בהם נכנסו הכוחות ללב מחנות הפליטים שנחשבו "קשים" עם מעט נפגעים – כהצלחה גדולה.^[31]

בתחילת חודש מרץ קיבלה החטיבה את המשימה להשתלט על טולכרם ועל מחנה הפליטים הסמוך לה. הרעיון המבצעי היה להשתלט בשלב ראשון על העיר, לדחוק את המחבלים למחנה הפליטים ובשלב שני לכתר את המחנה ולטהרו. המבצע החל בלילה שבין 6 ו-7 במרץ כאשר גדוד 51 נכנס על גבי רק"ם לעיר והניס את החמושים למחנה הפליטים. גדוד 12 נע לתוך מחנה הפליטים מצפון ופלוגה מיחידת אגוז והגדס"ר מדרום (שני הכוחות בפיקוד הסמח"ט). התקדמות גדוד 12 והגדס"ר במחנה הפליטים הייתה איטית ובמהלך אותו יום נהרג חייל מיחידת אגוז. גדוד 51 אשר השלים את משימתו, העביר בצהרי היום את האחריות על העיר לגדוד 9 (חטיבה 401) ושתי הפלוגות של הגדוד 51 נכנסו אף הן ללחימה במחנה הפליטים כסיוע לתנועת גדוד 12 והגדס"ר. עד לבוקר ה־8 במרץ הוכרע הקרב, מאות מתושבי המחנה נכנעו וחלקם הועברו לחקירה בשב"כ, נפגעו תשתיות הטרור והושמדו שתי מעבדות נפץ ו־15 רקטות קסאם אשר התגלו בסריקות.^[32]

ב־10 במרץ אישר הרמטכ"ל תוכנית להידוק הכיתור על המוקטעה כאמצעי להפעלת לחץ על ערפאת. על פי הנחייתם של ראש הממשלה ושר הביטחון הצטמצמה הפקודה לתקיפה והשתלטות על אזורים נבחרים ברמאללה. בפעולה זו עצרה סיירת גולני 12 מבוקשים וצוות חטיבתי משוריין של גולני השתלט על שכונת אל־בירה.^[33]

בעקבות רצף פיגועים קטלניים כמעט מדי יום, ששיאם הפיגוע במלון פארק בנתניה ב-27 במרץ 2002 בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים בעת ליל הסדר. יצא צה"ל למבצע חומת מגן (29 במרץ 2002 – 10 במאי 2002), אשר מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים.

החלק הראשון של המבצע כלל השתלטות על רמאללה וכיתור המוקטעה. הכוחות שהוקצו למבצע כללו שלושה צק"חים (צוות קרב חטיבתי): צק"ח גולני שמשימתו השתלטות על צפון העיר רמאללה ומתחם המוקטעה, צק"ח חטיבת הנח"ל שמשימתו השתלטות על דרום העיר, ניתוק ביתוניא מרמאללה ומאמץ הטעיה באזור א־טירה, וצק"ח בפיקוד חטיבת בנימין, שמשימתו הייתה השתלטות על מרחב אל-בירה וג'בל טוויל.

מח"ט גולני קיבל פקודת התראה למבצע כבר בליל הסדר. החטיבה ביצעה נוהל קרב מזורז והחיילים נקראו לשוב מחופשת החג ולרכז את הרק"ם בבית אל. התכנון המבצעי החטיבתי היה להשתלט בהפתעה על מתחם המוקטעה לאחר בידוד אזור הפעולה מדרום. משימת גדוד 12, מתוגבר בפלחה"ן, בפלנ"ט ובפלוגת שריון, הייתה השתלטות על כיכר אל-מנארה ואל-בירה, ולאחר מכן בידוד מתחם המוקטעה מדרום. משימת גדוד 51, מתוגבר במחלקת שריון, הייתה להשתלט על השטחים השולטים על המוקטעה ועל האגף הדרומי, ולהכניס את יחידת דובדבן למתחם; משימת גדוד אגוז הייתה השתלטות על האגף הדרום-מערבי של המתחם.

כוחות החטיבה החלו לנוע רגלית לכיוון רמאללה לאחר חצות 28 במרץ תחת גשם, ברד וערפל כבד. בשעות הבוקר המוקדמות החלה ההשתלטות על המבנים במוקטעה אשר במהלכה נהרגו קצין מיחידת אגוז וחייל מהפלוגה המסייעת בגדוד 51. עד שעות הלילה השלימו כל צוותי הקרב החטיבתיים את ההשתלטות על רמאללה.^[34]

החל מ-2 באפריל השתתף גדוד 51 יחד עם כוחות נוספים של חטיבה 5 ואחרים בקרב בג'נין. אור ל-3 באפריל התחיל הגדוד לנוע יחד גדוד 8110 מחטיבה 5 במאמץ לכבוש את מחנה הפליטים. שני הגדודים התחילו לנוע ממחסום סאלם בנגמ"שים וב"אכזריות". נוכח קשיים שבהם נתקלו הכוחות, התחילה ההתקפה רק לקראת השעה 11 בבוקר. למרות ירי מדויק לעבר הכוחות ומטענים רבים בבתים בפאתי המחנה, שפצעו מספר חיילים בפלוגות א' ו-ג', עד לשעות הערב הצליח הגדוד לייצב קו מצפון לציר "תחתון" (דרומי) של מחנה הפליטים. במהלך 4 באפריל המשיך הגדוד בתנועה צפונה תוך כדי ירי מדויק לעבר החיילים. שתי מחלקות מפלוגה א' נקלעו לבית שהיה נתון לאש מדויקת ממנה נהרגו קצין וחייל. כוחות הגדוד המשיכו להתקדם צפונה לתוך מחנה הפליטים ובשעות הערב הגיעה הפלוגה המסייעת של הגדוד במסוקים מהצפון. ביום שישי, 5 באפריל נכנסה הפלוגה המסייעת למחנה ממזרח ותוך כדי הכניסה לבתים נהרג חייל אחד וכמה חיילים נפצעו. למחרת הגיעו לגדוד אמצעים מיוחדים לנטרול זירות מטענים וביומיים הבאים המשיך הכוח להתקדם צפונה. במהלך התנועה ב-8 באפריל, נורה ונהרג אחד החיילים מהפלוגה המסייעת ובעת ניסיון לחלצו נהרג חייל נוסף. בעקבות תחקיר שערך בוכריס, מג"ד 51, הוא הנחה שהתנועה הרגלית תופסק, והמעבר בסמטאות ייעשה ב"אכזריות" בלבד. הטכניקה כללה פתיחת הציר למעבר רק"ם באמצעות דחפור דִי-9, פריצת פתח בקיר הבית, היצמדות ה"אכזרית" לפתח שנוצר בקיר ויציאת הלוחמים היישר לתוך הבית. ביום שלישי, 9 באפריל 2002, נתקלה מחלקת לוחמי חי"ר במילואים מגדוד נחשון במארב שכלל לוחמים פלסטינים ובתים ממולכדים, בדיעבד כונה אזור המארב ה"אמבטיה". במהלך הקרב וניסיונות החילוץ של הפצועים וההרוגים נפלו 13 חיילים מהגדוד. גדוד 51 קיבל משימה להשתלט על מרכז מחנה הפליטים ולצורך זה קיבל הגדוד עוד שני דחפורי דִי-9 אשר אפשרו התקדמות ברק"ם. ב-10 באפריל במהלך ההתקדמות של הגדוד לעבר מרכז מחנה, התחילו להגיע דיווחים על מאות אנשים שנעים מכיוון מחנה הפליטים ומבקשים להיכנע ובהמשך הערב נודע שקבוצה גדולה של מבוקשים מעוניינת להיכנע. עד למחרת (יום חמישי, 11 באפריל). השלים גדוד 51 את משימתו.^[35]

מבצע אולי הפעם החל ב-1 באוגוסט 2002, כהמשך למבצע חומת מגן ומבצע דרך נחושה בשטחי יהודה ושומרון, אשר נועדו למיגור הטרור. המבצע התבצע על ידי יחידות מהחטיבה וכוחות נוספים כולם תחת פיקוד המח"ט משה תמיר.

בין 18 במאי ל-25 במאי 2004, במסגרת מבצע קשת בענן שנערך לאחר אסון הנגמ"שים, חדרו כוחות מהחטיבה בפיקוד המח"ט ארז צוקרמן לרפיח בתנועה רגלית ופגעו במהלך הלילה במספר מחבלים.

במסגרת מבצע ימי תשובה, בין 30 בספטמבר 2004 ל-15 באוקטובר, אשר מטרתו הייתה למנוע מארגוני הטרור הפלסטינים לשגר רקטות קסאם ופצצות מרגמה על יישובים ישראלים בתוך הרצועה ומחוצה לה, פיקד המח"ט ארז צוקרמן על כוחות החטיבה.

בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא השתתפה החטיבה באופן פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי החטיבה. לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל נדברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.

מבצע גשמי קיץ אשר נערך בין 28 ביוני ל-26 בנובמבר 2006, בא כתגובה על הריגת שני חיילים וחטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום. הייתה זו הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן. במסגרת המבצע פעלו יחידות החטיבה ברצועה. ב-3 ביולי, כוח מיחידת אגוז שפעל בג'נין זיהה שני פלשתינאים מניחים מטען חבלה בכניסה לעיר. הכוח ירה לעברם, הרג אחד מהם ופצע שני. במכונית שממנה ירדו השניים נמצא מטען חבלה נוסף ובו שני בלוני גז במשקל כולל של 24 ק"ג.

ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

במלחמת לבנון השנייה ב-2006 השתתפו מספר גדודים בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו לו. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.

ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה,^[36] והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.

ב-4 באוגוסט לפנות בוקר, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפר מרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהל קרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.

ביולי 2007, לאחר אימון חטיבתי של חודשיים, עברה החטיבה לתעסוקה מבצעית בגזרת עזה. כאשר גדוד 12 וגדוד 13 עשו פעילות ביטחון שוטף סביב הגדר והישובים, וגדוד 51 והגדס"ר ביצעו פשיטות לתוך שטחי הרצועה. על פעילות זו קיבל גדוד 51 צל"ש מאלוף פיקוד הדרום יואב גלנט.

במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה השתתפה במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר 2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני באזור 'ח'ראת תופאח' שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, בהם מפקד החטיבה ומפקד הגדוד, ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט, על תפקודו באירוע.

במהלך מבצע צוק איתן גדודי החטיבה השתתפו בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העיר עזה, בשכונת שג'אעייה. ב-20 ביולי 2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה, רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה.^[37]

במהלך מבצע שומר החומות פעלה החטיבה במסגרת צק"ח גדעון והגנה על יישובי עוטף עזה ובנוסף לקחה חלק בפעילות התקפית משולבת ביחד עם חיל האוויר וכוחות שריון בתקיפת המטרו של החמאס.

במבצע מגן וחץ הוקפצו סיירת גולני וגדוד 51 לתגבור בגזרה ולהגנת יישובים.

ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה לישראל

ב-27 בנובמבר 2016 הותקף כוח של גדס"ר גולני שהיה במארב ברמת הגולן על ידי חוליה של צבא ח'אלד בן אל-וליד. הכוח השיב אש והרג ארבעה מחבלים, כלי טיס של חיל האוויר הישראלי שבא לסייע הרג ארבעה מחבלים נוספים. כמה שעות לאחר הקרב הפציץ חיל האוויר הישראלי מוצב של הארגון ששימש כבסיס למחבלים והשמיד אותו.

ערכים מורחבים – מבצע שובר גלים, גל הטרור בישראל (אביב 2022), מבצע בית וגן

מחודש מרץ ועד חודש יולי 2022 פעלה במסגרת מבצע שובר גלים סיירת גולני בגזרת מנשה, במהלך הפעילות פגעה הסיירת בעשרות מחבלים חמושים בשורה של היתקלויות בגזרה וביצעה כ-250 פעילויות התקפיות והחרימה כ-25 כלי נשק וכ-15 מטעני חבלה. בנוסף בחודשים ספטמבר ואוקטובר הוקפצה הסיירת לגזרות שכם ג'נין וטולכרם וביצעה מארבים מוצלחים שבהם נהרגו מספר מחבלים.^{[דרוש מקור]}

בנובמבר 2022 קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פועלה במבצע.^[38]

בתחילת 2023 פעלה הסיירת בגזרת שכם ולקחה חלק ברוב הפעילויות בגזרה שהשיא היה ב-22 בפברואר במהלך מבצע בשכם לסיכול פצצה מתקתקת בשיתוף עם הימ"מ שבמהלכו נהרגו כ-13 מחבלים, שבעה מהם על ידי לוחמי הסיירת.^[39]

ביולי 2023 לקחה הסיירת חלק במבצע בית וגן.^[40]

באוגוסט 2023 עלתה הסיירת לקו ג'נין-טולכרם וביצעה מבצעים משמעותיים בעיקר בטול כרם בשיתוף כוחות הנדסה ופגעה במחבלים רבים והשמידה תשתיות בהם מעבדת נפץ שהושמדה על ידי כוח חבלה של הסיירת.^{[דרוש מקור]}

ערך מורחב – חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל

במהלך קיץ 2023 קיבלו לוחמי גדוד 13 ו-51 את המשמרת על הגבול הצפוני והמרכזי עם רצועת עזה. בזמן מתקפת הפתע על ישראל,^[41] לוחמי חטיבת גולני לחמו באומץ וגבורה בקרבות קשים מול מאות רבות של מחבלים וספגו את תחילת המתקפה. 71 מהם נהרגו ועשרות נפצעו.^[42]

לאחר טיהור עוטף עזה החטיבה נכנסה לרצועת עזה והובילה ביחד עם הנדסה ושריון התקפה על יעדים כבשה אותם הכווינה אש ופגעה במאות מחבלים מעבר למחבלים שהרגה בשטח ישראל.^[43][44]

ערך מורחב – קרב שג'אעייה (2023)

ב-12 בדצמבר נערך קרב בין מחבלי חמאס ללוחמי חטיבת גולני בשכונת שג'אעייה שבמזרח העיר עזה, במסגרת הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. במהלך הקרב נהרגו 6 חיילים מגדודים 13 ו-51 של גולני, בהם מפקד גדוד 13 סגן-אלוף תומר גרינברג, וכן 2 חיילים מיחידת החילוץ 669 שנהרגו במהלך ניסיון חילוץ הנפגעים, ומפקד חפ"ק מח"ט גולני, אלוף-משנה יצחק בן בשט. ב-15 בינואר 2024 הוחלט על יציאתה מהרצועה של אוגדה 36 ובכך מרבית החטיבה חדלה מהלחימה בתמרון הקרקעי ברצועת עזה^[45].

לחטיבת גולני שישה גדודים מבצעיים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51, סיירת גולני (לשעבר הגדס"ר), גדוד הנדסה אלון (מאוגוסט 2020), וגדוד יחס"מ דרור (מ-2018). כמו כן, קיים גדוד בא"ח גולני.

יחידת אגוז, השייכת כיום לחטיבת הקומנדו, הייתה חלק מהחטיבה מהקמתה בשנת 1995 ועד לדצמבר 2015.^[46] גדוד 334 שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בין השנים 1948–1970. גדוד 103 בעמק הירדן במהלך מלחמת העצמאות. גדוד נ"ט 417 שימש גדוד סיוע נ"ט של החטיבה בין השנים 1949 עד 1960. בוגרי החטיבה מאיישים את חטיבות המילואים אלכסנדרוני, כרמלי ועודד.

גדוד 12 – גדוד ברק, נקרא על שם המצביא המקראי ברק בן אבינעם שהכריע את סיסרא בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1. הגדוד הוקם ב-22 בפברואר 1948. המוטו של הגדוד הוא "ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם". סמל הגדוד עץ החטיבה ועליו חרב וברק. הגדוד השתתף בכל מלחמות ישראל. במלחמת העצמאות לוחמי הגדוד השתלטו על עמק הירדן, סג'רה ומורדות הר תבור. הגדוד השתתף במבצע כחול וחום.

בגדוד ישנן שש פלוגות:

1. מפקדה ("גמלי הפרא")
2. מסייעת ("סוסי הפרא")
3. רובאית א' ("אריות הפרא")
4. רובאית ב' ("נשרי הפרא")
5. רובאית ג' ("אווזי הפרא")
6. פלוגת חשיפה תקיפה ("קרנפי הפרא")

מפקדי גדוד 12

שם	תקופת כהונה	הערות
אברהם יפה	1948	הקים את הגדוד, ולאחר 3 חודשים נקרא להקים את גדוד 13
דוד פרדקין[47]	1948	נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת העצמאות
יצחק ברושי	1948–1950
יעקב אליאב	1950–1952	מפקד הגדוד בקרב תל מוטילה
יהודה קלאוז	1952
עמנואל שרון	1952–1953
אליעזר אמיתי	1953–1954
אורי בר-רצון	1954–1956
שמואל אלבק (אמיר)	1956–1957
אורי בידץ	1957–1958
יקותיאל אדם	1958–1960	לימים ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל. נהרג במלחמת לבנון הראשונה
יעקב שטרן	1960–1962
זאב עופר	1962–1964
גבריאל ברשי	1964–1966
משה קליין	1966–1967	נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים
חיים יפרח	יוני–יולי 1967	מ"מ המג"ד במלחמת ששת הימים
משה יוסף	1967–1968
ברוך גורודיש	1968–1969
חיים סלע	1969–1971	לימים מפקד חטיבה 408
אליעזר רם	1971–1972
אמיר ראובני	1972–1973
יעקב שחר	1973	נהרג בתפקידו כמג"ד במלחמת יום הכיפורים
גדעון מאירי	1973–1974	לימים מפקד עוצבת ברעם
עזרא סלע	1974–1975
ארוין לביא	1975–1976	מ"מ המג"ד במלחמת יום כיפור, לימים מח"ט גולני ומפקד עוצבת הגליל
צבי פולג	1976–1977	לימים מח"ט גולני וראש מטה פיקוד הצפון
עמנואל הרט	1977–1978	המג"ד במבצע ליטני, לאחר שנפצע בתקרית, הוחלף זמנית על ידי סגנו גבי אשכנזי
דובי גזית	1978–1979
אפי איתם	1979–1981	לימים מח"ט גבעתי ומפקד עוצבת הגליל
ברוך שפיגל	1981–1982	לימים מח"ט גולני
יוסי בירן[48]	1982	נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה
מוטי רוזן	1982–1983
יוסי גז	1983–1985	לימים מפקד חטיבת יהודה, קצין אג"ם של פיקוד הדרום ונספח יבשה בארצות הברית
מוטי שפס	1985–1987
ניצן נוריאל	1987–1988	לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים במטכ"ל
אמיר מי-טל	1988	נהרג בתפקידו כמג"ד במבצע כחול וחום
נמרוד רן	1988–1990	לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח
אפי עידן	1990–1992	לימים ראש מטה פיקוד הדרום
יריב קריגר	1992–1993	לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני
משה תמיר	1993–1995	לימים מח"ט גולני ומפקד אוגדת עזה
חוסיין עאמר	1995–1996	נהרג בתפקידו כמג"ד בקרב בלבנון
חגי פלג	1996–1997	לימים מפקד חטיבת עודד
שלומי כהן	1997–1999	לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני
דן חפץ	1999–2001	לימים ראש מחלקת שיתוף פעולה צבאי בין–לאומי באג"ת
אורן אבמן	2001–2002	לימים מפקד עוצבת עידן
מרדכי כהנא	2002–2004	לימים קצין איסוף קרבי ראשי
גיא הלוי	2004–2006	לימים סגן מפקד עוצבת הגליל
עמית פישר	2006–2008	לימים מפקד אוגדת הבשן
פיני יוסף	2008–2010	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
אודי בן חמו[49]	2010–2012	לימים רע"ן חי"ר במל"י, מפק"ץ במלט"ק וסמח"ט גולני
שי סימן טוב[49]	2012–2014	נפצע קשה כמג"ד במהלך מבצע צוק איתן, לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי
אביחי זפרני[50]	2014–2016	המג"ד בהמשך מבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת יהודה
סיון בלוך	2016–2018	לימים מפקד עוצבת חירם
איתי מטק	2018–2020	לימים מפקד חטיבת עציון
שחר ברקאי	2020–2022	לשעבר ראש ענף גדס"ר במא"ש במל"י, לימים מפקד חטיבת יהודה
עומר סולימאן	2022–אוקטובר 2023	נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה במלחמת חרבות ברזל ובתקופת ההחלמה פיקד על בא"ח גולני
שחר ברקאי	אוקטובר-דצמבר 2023	חזר לפקד על הגדוד והוביל אותו במלחמת חרבות ברזל לאחר פציעת עומר סולימאן, עד שנפצע באורח בינוני בקרב בחאן יונס
עומר סולימאן	דצמבר 2023-יוני 2024	חזר לפקד על הגדוד לאחר פציעת שחר ברקאי
מירן אלטיט	יוני 2024–	מפקד הגדוד הנוכחי

גדוד 13 – גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופט גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת עמק יזרעאל שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה מס' 1. על פי המקרא גדעון חילק את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר, ומכאן סמל הגדוד: עץ החטיבה עליו חרב, כד ושופר. המוטו של הגדוד הוא "חרב לה' ולגדעון".

בגדוד ישנן 6 פלוגות:

1. מפג"ד ("לב גדעון")
2. מסייעת ("חיות הפרא")
3. מבצעית א' ("אריות הזעם")
4. מבצעית ב' ("זאבי הדממה" ובעבר "קופי הדממה")
5. מבצעית ג' ("טורפי הלילה")
6. פלוגת חשיפה תקיפה ("דובי הציד")

• 
  סמל פלוגה מסייעת "חיות הפרא"
• 
  סמל פלוגה מבצעית א' "אריות הזעם"
• 
  סמל פלוגה מבצעית ב' "זאבי הדממה"
• 
  סמל פלוגה מבצעית ג' "טורפי הלילה"
• 
  סמל פלוגת הפחת"ק "דובי הציד"
• 
  סמל מפקדת הגדוד "לב גדעון"

הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל ניהלו לוחמי הגדוד קרב נגד מחבלים רבים שחדרו למוצב נחל עוז, מוצב פגה, קיבוץ כפר עזה וליישובים הנוספים, 41 מלוחמי הגדוד נהרגו בקרבות,^[51] ו-91 נפצעו ביניהם הסמג"ד ניר בוימפלק שנפצע קשה. ב-12 בדצמבר 2023 נפל מפקד הגדוד תומר גרינברג במהלך הקרבות בשכונת שג'אעייה במזרח העיר עזה.^[52]

מפקדי גדוד 13

שם	תקופת כהונה	הערות
אברהם יפה	1948	המג"ד במלחמת העצמאות, לימים אלוף פיקוד הדרום וצפון
משה (אלן) חורין	1948–1950
רחבעם זאבי	1950–1952	לימים אלוף פיקוד המרכז וראש אג"ם
מנחם אבירם	1952–1954	לימים מפקד אוגדה 49
יוסף גטרויר	1954–1955
שלמה אלטון	1955–1956	לימים מפקד בה"ד 1
זאב שחם	1956–1958
צבי ציטרון	1958–1960
יהודה גביש	1960–1962	לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
יהודה גולן	1962–1965
משה גת	1965–1967
פנחס נוי-אלוש	1967–1968
אמיר דרורי	1968–1970	לימים סגן הרמטכ"ל
מנחם עינן	1970–1971	לימים ראש אג"א
אורי שגיא	1971–1973	לימים ראש אמ"ן
אלי מלמד	1973
זאב אונגר-אורן	1973–1974	המג"ד במלחמת יום הכיפורים
יצחק זמיר	1974–1975
אילן בירן	1975–1977	לימים ראש אט"ל ואלוף פיקוד המרכז
חגי לוי	1977–1978	לימים ראש מטה פיקוד המרכז
שמואל צוקר	1978–1979	לימים מפקד עוצבת הגליל
יעקב סלע	1979–1980
עדי אדירי	1980–1981
מוטי מזרחי	1981–1982	נפצע בקרב במלחמת לבנון הראשונה
משה צין	1982–1984	לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
יאיר נוה	1984–1985	לימים סגן הרמטכ"ל
משה קפלינסקי	1985–1987	לימים סגן הרמטכ"ל
צבי ברקאי	1987–1988	לימים מפקד חטיבת עודד
גדי איזנקוט	1988–1990	לימים הרמטכ"ל ה-21
קובי מרום	1990–1991	לימים מפקד עוצבת חירם
יוסי היימן	1991–1993	לימים ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת
אפרים מושקטו	1993–1994
יואלי אור	1994–1996	לימים מפקד חטיבת כרמלי
ניר רגב[53]	1996–1998
תמיר ידעי	1998–1999	לימים מפקד זרוע היבשה
רביב ניר	1999–2001	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
ניר סלומון	2001–2003	לימים מפקד חטיבת עציון
רפי מילוא	2003–2005	מעוטר שני צל"שי אלוף, לימים מפקד פיקוד העורף
יואב מרדכי	2005–2007	לימים מפקד חטיבת ירושלים
אורן כהן	2007–2009	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
אבינועם סטולוביץ'	2009–2011	לימים מפקד המרכז לאימונים באש במל"י
אלישב בהרב	2011–2013	לימים מפקד חטיבת יפתח
ארז אלקבץ	2013–2015	לימים מפקד בית הספר להגנת הגבולות
יאיר פלאי	2015–2017	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה,[54] לימים מפקד החטיבה
אבישי ברוקנטל	2017–2019	לשעבר ראש ענף חי"ר במא"ט במל"י, לימים סגן מפקד חטיבת עוז
אבי מרציאנו	2019–2021	לימים מפקד חטיבה 769
יובל מזוז	2021–2023	לימים קצין המבצעים של פיקוד הצפון
תומר גרינברג	יוני–דצמבר 2023	מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל עד נפילתו בקרב שג'אעייה
יובל מזוז	דצמבר 2023–ינואר 2024	חזר לפקד על הגדוד לאחר נפילת תומר גרינברג
טל תורג'מן	ינואר 2024–	מפקד הגדוד הנוכחי. לשעבר מפקד גדוד 906

גדוד 51 – גדוד הבוקעים הראשון, עשה את הצעד הראשון להבקעת הדרך לנגב^[55] שהיה נצור במלחמת העצמאות עד לסיומו של מבצע יואב ומכאן שמו. הגדוד היה במקור הגדוד הראשון בחטיבה 5 היא חטיבת גבעתי בתש"ח, ובספטמבר 1956, מספר שבועות לפני מבצע קדש, הועבר לחטיבת גולני. סמל הגדוד מורכב מעץ החטיבה שבמרכזו חרב פיפיות, המסמלת את רוח הלחימה של הגדוד.

בגדוד ישנן שש פלוגות:

1. מפקדה
2. רובאית א' ("אחרוני האפצ'ים", "רובאית")
3. רובאית ב' ("הסמוראי האחרון")
4. רובאית ג' ("הוויקינגים", "הערבים", “רובגאית")
5. מסייעת ("רוחות הצפון")
6. פלוגת חשיפה תקיפה ("הספרטנים")^[56]

הגדוד השתתף באופן פעיל בכל מערכות ישראל. במלחמת העצמאות הגדוד לחם במסגרת חטיבת גבעתי, במהלך המלחמה השתתף במבצע בן נון ב', בקרבות בלימה נגד הצבא המצרי, במבצע יואב, ובמבצעים נוספים. השתתף בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון,^[57] במלחמת יום הכיפורים, בשני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר 1995 שבהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, בהם מפקד הפלוגה וסגנו, ובאחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה, קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד, רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי.

באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל ניהלו לוחמי הגדוד קרבות נגד המחבלים הרבים שחדרו למעבר ארז, מוצב כיסופים, ולאחר מכן גם בקיבוץ הסמוך, מוצב מארס ומוצב מו"פ דרום, 30 מלוחמי הגדוד נפלו בקרבות, והצילו בגופם את חבריהם לבסיס ותושבים.^[58]

מפקדי גדוד 51

שם	תקופת כהונה	הערות
מאיר פעיל	1956–1958	המפקד הראשון של הגדוד לאחר שהוכפף לחטיבה, לימים מפקד בה"ד 1
אברהם מנדלר	1958–1959	לימים מפקד עוצבת סיני
שאול אפק	1959–1960	לימים נספח צה"ל בברזיל
יונה אפרת	1960–1962	לימים מפקד פיקוד המרכז
אורי שילה	1962–1963
חגי חפץ	1963–1964
צבי לבנון	1964–1966	לימים מפקד פיקוד הנח"ל
מיכאל פייקס	1966–1967	נהרג במלחמת ששת הימים כמג"ד 161 בחטיבה 16 בלחימה על שחרור ירושלים.
בנימין ענבר	1967–1968	מעוטר עיטור העוז, לימים קצין משטרה צבאית ראשי
עמוס מדרוני	1968–1969	לימים מפקד חטיבת הבקעה
דוד כהן	1969–1971	מעוטר עיטור המופת, לימים מפקד אוגדת יהודה
ראובן אליעז	1971–1972
מיקי כהן	1972–1973
יהודה פלד	1973–1974	מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים, לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
יואב גולן (לוי)	1974–1976
אברהם חידו	1976–1977
ציון זיו (זלוף)	1977–1978	מפקד הגדוד במבצע ליטני
גבי אופיר	1978–1980	לימים מפקד פיקוד העורף
שלום בן משה	1980–1981	לימים קצין משטרה צבאית ראשי וקצין חינוך ראשי
גבי אשכנזי	1981–1982	לימים הרמטכ"ל ה-19
יעקב עמר	1982–1983	נפצע כמג"ד במלחמת לבנון הראשונה
גיורא ענבר	1983–1984	לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון
שוקי שחרור	1984–1986	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
אילן הררי	1986–1987	לימים קצין חינוך ראשי
טל רז	1987–1989
ארז גרשטיין	1989–1991	לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון
שמואל זכאי	1991–1993	לימים מפקד אוגדת עזה
צפריר בן זאב	1993–1994	לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני
אלון פרידמן	1994–1996	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
יובל בזק	1996–1998
אילן אטיאס	1998–1999	סיים את תפקידו לאחר שנפצע במהלך מבצע שבר ענן, לימים מפקד חטיבת כרמלי
אבי פלד	1999–2001	לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף התכנון
אופק בוכריס	2001–2002	לימים מפקד המכללה לפיקוד ולמטה
יובל ג'רבי	2002–2004	לימים מפקד מרום
יניב עשור	2004–2006	לימים ראש אכ"א
דוד זיני	2006–2008	לימים מפקד עוצבת עידן ומפקד מל"י
שוקי ריבק	2008–2010	לימים ראש תורת חי"ר וצנחנים במפקדת קחצ"ר
שי קלפר	2010–2012	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד עוצבת הגליל
ברק חירם[59]	2012–2014	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד עוצבת הבזק
ישראל פרידלר	2014–2016	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה, מפקד הגדוד במבצע צוק איתן, לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח
עדי גנון	2016–2018	לימים מפקד החטיבה
אפרים תהילה	2018–2020	מעוטר צל"ש אלוף וצל"ש מפקד אוגדה, לימים מפקד יחידת אגוז
משה פסל	2020–2022	לימים מפקד חטיבת אלכסנדרוני
מאיר אוחיון	2022–2024	מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל,[60] לימים מפקד בא"ח גולני
רן טריג' (טיניקיג'יו)	יוני 2024–	מפקד הגדוד הנוכחי

גדוד הסיור (631) של חטיבת גולני (כונה גם גדס"ר גולני), הורכב מארבע פלוגות ייעודיות, והתקיים במתכונת זו עד שנת 2018, אז שונה שמו לסיירת גולני. פלוגות הגדוד היו:

1. פלוגת סיור (פלס"ר)
2. פלוגה נגד טנקים (פלנ"ט, נקראה גם עורב)
3. פלוגת חבלה והנדסה (פלחה"ן)
4. פלוגת קשר ותקשוב (פלחי"ק)
5. פלוגה מסייעת – מילואים

הקמת הגדוד במתכונת זו נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת 2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה השייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים. בוגרי הגדוד במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.

במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטיניות, במאוחד או בנפרד. בשנת 2003 הוענק לרון וייזל, מפקדו הראשון של הגדס"ר, צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד הצפון, בני גנץ,^[61] על האופן בו פיקד על הגדוד בשורה של מבצעים באיו"ש וברצועת עזה, ובהם מבצע משפחה במצור, פשיטה בעומק שכונת שג'אעייה שברצועת עזה, על מנת לעצור שלושה מחבלים בכירים מארגון החמאס. הכוח שבפיקודו הרג אחד-עשר מחבלים והשלים את המשימה.^[62]

בשנת 2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עברו מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי, ב"שטח אש 100". המסלול כלל אימוני חי"ר מתקדמים כגון: לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות היה דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר התמקדה באימוני לוט"ר וסיור, הפלנ"ט עברה הכשרת טילי עורב, והפלחה"ן – הכשרת חבלה. למעט חודש אחד במסלול בו כל פלוגה עברה את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.

בשנת 2013, תחת פיקודו של קובי הלר זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות על מבצע שכנות טובה.^[63]

בשנת 2018 הפך גדוד הסיור לסיירת ושמו שונה לסיירת גולני.^[64] כמו כן הוחלט שכל הלוחמים יענדו רק את הסמל של הפלס"ר, הנמר המעופף במקום הסמל הקודם, של הגדס"ר (שכלל בתוכו את הסמלים של הפלס"ר, פלחה"ן ועורב).

פלס"ר גולני הייתה פלוגת הסיור של חטיבת גולני, והייתה ידועה גם בשמה העממי סיירת גולני. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".

במלחמת העצמאות הקים רפי קוצר,^[65] מפקד מחלקה בגדוד 12 (ברק) את "מחלקת הקומנדו", שהייתה גלגולה הראשון של הסיירת, ופיקד עליה במהלך קרבות סג'רה, הקרב על קיבוץ גשר ומבצע חירם.^[66] לקראת תום מלחמת העצמאות המחלקה הורחבה לכדי "פלוגת הג'יפים החטיבתית", תחת פיקודו של מוסה פלד, אשר בדצמבר 1948 הוקמה כחלק מגדוד 19, גדוד הפשיטה של החטיבה, עליו פיקד מאיר עמית.^[67] הפלוגה שימשה כיחידת הסיור של החטיבה ופעלה במסגרת זו במבצע חורב ובמבצע עובדה.^[68]

הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, המפורסמת מכולן היא כיבוש הבופור, במלחמת לבנון הראשונה. בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב, הקרב על החרמון, בו נהרג מפקד היחידה רס"ן שמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם, מבצע כחול וחום,^[69] כיבוש המוקטעה ברמאללה,^[70] ובקרבות מפורסמים רבים אחרים. בין לוחמי הפלס"ר היה גם אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטח סוריה יחד עם מפקד הסיירת מאיר מוזס במהלך מבצע צרצר והתאבד בכלא הסורי. בשנת 1994, בעת פיקודו של זהר דביר על הסיירת, נהג מפקד אחד הצוותים להעניש ולאמן את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים,^[71] אותם קבעו מפקד הסיירת והמח"ט, משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט,^[72] האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות.^[73]

במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מ"כים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. אורך מסלול הלוחם היה שנה וחודשיים, בהם עבר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוני קרב מגע, ניווטים רבים ולוחמת חי"ר. בסיסה היה מחנה שרגא, ושטח האימונים שלה היה שטח 100 בצפון הארץ בו נערכה טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר שימשה כיחידת ההתערבות של פיקוד הצפון, וקיימה כוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועי טרור.^[74] הפלס"ר התקיים במתכונת זו עד שנת 2018.

מפקדי הפלס"ר

שם	תקופת כהונה	הערות
רפי קוצר	1948	(מפקדה הראשון כשהסיירת הייתה חלק מגדוד 12 במהלך מלחמת העצמאות)
משה פלד	1948–1949	לימים מפקד גייסות השריון
אריאל שרון	1949–1950	לימים ראש הממשלה ה-11
יונה אפרת	1950–1951	לימים מפקד פיקוד המרכז
ישראל גרנית	1951–1952	לימים מפקד בית הספר לקצינים
יהודה גביש	1952–1953	לימים נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
חגי חפץ	1953–1954
מאיר מוזס	1954	נפל בשבי כמפקד הסיירת במבצע צרצר
יעקב שטרן	1954–1955
משה מילמן	1955–1956
ג'ורג' ווידא-יעקב גולן	1956
יעקב כפרי	1956
יהודה גולן	1956–1957
משה גת	1957–1958
דוד נחמוני	1958–1959
יוסף קסטל	1959–1960
אהרון שריג-סרגוסי	1961–1962	בעל צל"ש אלוף, השתחרר בדרגת אלוף-משנה[75]
צבי עופר	1962–1963
ישראל שרף	1963–1964
אורי ירון	1964–1965
דוד כהן	1965–1966
ראובן אליעז	1966–1967	בעל עיטור המופת. מפקד הסיירת במלחמת ששת הימים, בין היתר בקרב תל פאחר.
משה ספקטור	1967–1968
אורי שגיא	1968–1969	מפקד הסיירת במלחמת ההתשה
דוד כץ (דוביד)	1969–1970	מפקד הסיירת במלחמת ההתשה
יהודה פלד (יודקה)	1970–1972
יעקב אור	1972–1973
שמריהו ויניק	1973	בעל עיטור המופת. נהרג כמפקד הסיירת במהלך הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים
יועד זליבנסקי	1973–1974
מודי בן ש"ך	1974–1975
דוד מטק	1975–1976
אפי איתם	1976–1977	מפקד הסיירת במבצע אנטבה, לימים מפקד עוצבת הגליל ושר בממשלה
אסף שלגי	1977–1979	מפקד הסיירת במבצע ליטני
גיורא ענבר[76]	1979–1981
גוני הרניק	1981–1982	מעוטר צל"ש מפקד אוגדה
משה קפלינסקי	1982	נפצע קשה כמפקד הסיירת בקרב על הבופור
גוני הרניק	1982	חזר לפקד על הסיירת לאחר פציעת מחליפו משה קפלינסקי ונהרג בקרב על הבופור
יאיר נווה	1982	מונה זמנית למפקד הסיירת עד להגעת נדב פלטי
נדב פלטי	1982	ממלא מקום מפקד הסיירת לאחר נפילתו של גוני הרניק
משה קפלינסקי	1982–1984	חזר לפקד על הסיירת לאחר שהשתקם מפציעתו
גבי סיבוני[77]	1984–1985
אמיר מי-טל	1985–1987	נהרג בהיותו מפקד גדוד 12 במבצע כחול וחום
ארז גרשטיין	1987–1989	מפקד הסיירת במבצע כחול וחום. לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון
דרור רופא	1989–1990
משה תמיר	1990–1991	לימים מפקד אוגדת עזה
שגב מנדלסון	1991–1992
זהר דביר	1992–1994	לימים מפקד הימ"מ וסגן המפקח הכללי של משטרת ישראל
ארז נהיר[78]	1994–1996
רביב ניר[79]	1996–1998
אסף ישראלי	1998–2000
ניר סלומון	2000–2001
מרדכי כהנא	2001–2002	מפקד הסיירת במבצע חומת מגן, לימים קצין איסוף קרבי ראשי
רפי מילוא	2002–2003	לימים מפקד פיקוד העורף
שניר ניר	2003–2004
אילן דיקשטיין	2004–2005	לימים קצין אג"ם של הגיס הצפוני
שי קלפר	2005–2006	מפקד הסיירת במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת גולני
אלישב בהרב	2006–2007	לימים מפקד חטיבת יפתח
רועי לוי	2007–2008	לימים מפקד יחידת רפאים, נפל במהלך מתקפת הפתע על ישראל.
שמעון בן זכריה	2008–2009	מפקד הסיירת במבצע עופרת יצוקה, לימים סגן מפקד חטיבת בנימין
מוטי הוכמן	2009–2010
איתי מטק	2010–2011	לימים מפקד חטיבת עציון
עמית אימברמן	2011–2013
ליליס מימון[80]	2013–2014	מפקד הפלס"ר במבצע צוק איתן
שמעון סיסו	2014–2015	לימים מפקד חטיבת שומרון
יפתחאל קר	2015–2016
עמיחי הוד	2016–2017
אליעזר מרחביה	2017–2018
בן אבישר	2018–2019	בתקופתו הוסב הפלס"ר לפלגה בסיירת
נבו כרסנטי[81]	2019–2020
אבינועם בן-פזי	2020–2021
אדר אפק	2021–2022
עומר אביר	2022–2023
חן נבון	2023–	מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל

יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת 1974, על ידי מיקי מוסברג,^[82] לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע שנות ה-70 היחידה פורקה. היא הוקמה מחדש בשנת 1977 והתקיימה במתכונת זו עד שנת 2018.

מפקדי הפלנ"ט

שם	תקופת כהונה	הערות
מיקי תדהר-מוסברג	1974–1975	מפקד היחידה הראשון
אבי פיינמן
גרשון דוד (גרי)	1975	סיים את תפקידו לאחר שנפצע ברגלו ממוקש במהלך פעילות מבצעית
אליעזר אור (אוליבר)	1975–1976
יוסי נלקנבאום	1976
דוד חכים	1976–1977
דני הרמן[83]	1977–1979	הקים בשנית את היחידה
רפי תדהר-מוסברג	1979–1980	(אחיו של מיקי מוסברג)
רמי וילמוש	1980
מוטי שפס	1980–1981
יואב שדמה	1981
ציון גזית (אוטמזגין)	1981–1982	מפקד הפלנ"ט במלחמת לבנון הראשונה
מאיר דהאן	1982
דוד מרציאנו	1982–1983
ניצן נוריאל[84]	1983–1984
גדי איזנקוט[85]	1984–1985
אילן הררי[86]
רוני בושארי	1985–1986
יצחק ג'בטאני	1986–1987
עופר מלכה	1987–1988
אלי שלום
יונס נאסר א-דין	1988–1989
רועי מנדל	1989–1990
עידן דדון	1990–1991
רונן ז'ורנו	1991
אילן אטיאס[87]	1991–1992
רביב ניר	1992–1994
שלומי דרוויש	1994–1995
יובל ג'רבי	1995–1996
חיים קניזו	1996–1998
אריק חן (אוחנה)	1998–1999
ארז הדרי	1999–2001
יואב ירום[88]	2001–2002	מפקד הפלנ"ט במבצע חומת מגן
אייל אסרף	2002–2003
טל ברודי	2003–2004
ערן אפשטיין	2004–2005
הראל קוהלי	2005–2006
רועי לוי	2006–2007
צפריר בר אור	2007–2009	מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, נהרג במבצע צוק איתן
נתאי עוקשי	2009–2010	מעוטר צל"ש אלוף, לימים מפקד חטיבת ירושלים
רועי יונתן	2010–2011
אביחי ויצמן	2011–2012
אבי מרציאנו	2012–2013	לימים מפקד גדוד 13
נאור עמיחי[89]	2013–2014	לימים סגן מפקד עוצבת הגולן
אליה אביחי	2014–2016	מדליק משואה בשנת 2024
תומר גרינברג	2016–2017	לימים מפקד גדוד 13. נפל במלחמת חרבות ברזל
אודי שוורץ	2017–2018
בנימין ירס	2018–2019	בתקופתו הוסב הפלנ"ט לפלגה בסיירת
הראל שלמה[דרוש מקור]	2019–2020
ניקולאי (ניקו) אשורוב	2020–2021
נתאי שלמון	2021–2022
יונתן רון	2022–	מפקד הפלגה במלחמת חרבות ברזל

פלוגת החבלה וההנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת 1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת גדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 של הנדסה קרבית. בשנת 1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט אמיר ראובני, באישור אביגדור בן-גל, סגל הפלוגה הוקם על ידי פיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדורים. היחידה התקיימה במתכונת זו עד שנת 2018.

מפקדי הפלחה"ן

שם	תקופת כהונה	הערות
פיני דגן	1978–1979	מקים היחידה ומפקדה הראשון, לימים מפקד גדוד 601 ומפקד בהל"ץ
מוטי סוויסה	1979
יאיר נוה	1979–1980
שוקי שחרור	1980–1981
צבי ברקאי	1981–1982	מפקד הפלחה"ן במלחמת לבנון הראשונה
בני תבין	1982–1983
יואש רובין	1983–1984
רן תמיר	1984–1985
שמואל אביבי	1985–1986
גברעם הגלילי	1986–1987
שמואל זכאי	1987–1988
צפריר בן זאב	1988–1989
זהר דביר	1989–1990
שגב מנדלסון	1990
יובל בזק	1990–1991
אבי חליפה	1991–1993
אורן אבמן	1993–1995
אופק בוכריס	1995–1996
איל שחר	1996–1997
יניב עשור	1997–1998	לימים ראש אכ"א
אילן דיקשטיין	1998–2000
אופיר לויוס	2000–2001	לימים קצין חינוך ראשי
צביקה כנות	2001–2002
אורי חגי	2002–2003
שי קלפר	2003–2004	לימים מפקד חטיבת גולני
אלעד כהן	2004–2005
ארז אלקבץ	2005–2007	מפקד הפלוגה במלחמת לבנון השנייה, לימים מפקד חטיבת כרמלי
אייל היימן	2007–2008	לימים מפקד גדוד הסיור של חטיבת ביסלמ"ח
איתי פריד	2008	שימש סגן מפקד ולזמן קצר מילא את מקום מפקד הפלחה"ן
מולי יחזקאל	2008
דביר חבר	2008–2009	מפקד הפלוגה במבצע עופרת יצוקה, לימים מפקד חטיבת עודד
מוטי עמר	2009–2010
עדי גנון	2010–2011	לימים מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי
עמיחי טרייבר	2011–2013
אבישי ברוקנטל	2013–2014	מפקד הפלוגה במבצע צוק איתן, לימים מפקד גדוד 13
חיים מזרחי	2014–2015
תאמר בדר	2015–2016
נחמיה שנייד	2016–2017
הרון לבאי	2017–2018
טל תורג'מן	2018–2020	בתקופתו הוסב הפלחה"ן לפלגה בסיירת, לימים מפקד גדוד 13
מוטי שמיר	2020–2021	נפל בקרב רעים במתקפת הפתע על ישראל.
אשר אילוז	2021–2022
אביב אברמוביץ'	2022–2023

ליחידה בסיס קבע בצפון מדינת ישראל.

פלוגה מסייעת של סיירת גולני הוקמה בשנת 2012 במהלך מבצע עמוד ענן על ידי לוחמים מחטיבת גולני. הפלוגה מורכבת משתי מחלקות:

א. מחלקת מרגמות קשת.

ב. מחלקת פינוי (קלה וכבדה).

הפלוגה לקחה חלק פעיל במבצע צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל.

מחלקת הפינוי מורכבת מלבנה קלה וכבדה, ביצעה עשרות פינויים תחת אש כבדה, בזמנים קצרים ובאירועים מורכבים מאוד עם מטפלים בכירים חובשים רבים.

מחלקת המרגמות השתתפה בירי באש לחילוץ באירועים רבים כגון אירוע קרב שג'אעייה (2014) ואירועים נוספים במבצע צוק איתן וביצעה אש לחילוץ במספר אירועים במלחמת חרבות ברזל.^[90]

במלחמת חרבות ברזל נעשה שימוש ראשון בחטיבה בפצמ"ר 120 מ"מ מדויק עוקץ פלדה אשר הופעל על ידי סיירת גולני למטרות איכות והשמדה של למעלה מ-55 מטרות, בסגירת מעגלי אש בצורה מהירה, אפקטיבית ומדויקת.

מפקדי המסייעת

שם	תקופת כהונה	הערות
אבישי סנדר	2012–2022	מקים הפלוגה ומפקדה הראשון, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן
איילון טובי	2022–	מלחמת חרבות ברזל

מפקדי גדוד הסיור

שם	תקופת כהונה	הערות
רון וייזל	2001–2003	מעוטר צל"ש אלוף
אסף ישראלי	2003–2005
יואב ירום	2005–2007	לימים סגן מפקד עוצבת געש
רסאן עליאן	2007–2009	לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים
אורן כהן	2009–2011	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
קובי הלר	2011–2013	לימים מפקד חטיבת עוז
רועי לוי	2013–2014	נפצע קשה במבצע צוק איתן והוחלף על ידי אבינועם סטולוביץ' עד לסיום המבצע.[50] לימים מפקד יחידת רפאים. נפל בתחילת מלחמת חרבות ברזל
אודי בן חמו	2014–2015	מונה לממלא מקום המג"ד לאחר מבצע צוק איתן עד לינואר 2015
יצחק בן בשט	2015–2016	לימים מפקד חטיבת יפתח. נפל במלחמת חרבות ברזל
דביר חבר	2016–2017	לימים מפקד יחידת רפאים

בסתיו 2018, ביצע צה"ל שינוי בגדוד הסיור של החטיבה ובפלוגותיו. שם הגדוד שונה מ"גדס"ר גולני" ל"סיירת גולני" והוא הוגדר כסיירת. הפלס"ר והפלחה"ן הוסבו לשתי פלגות המתמחות בפשיטה, סיור, חבלה, לוחמה בשטח בנוי, לחימה בסבך, לחימה בתוואי תת-קרקע ולוחמה בטרור, ואילו הפלנ"ט שודרגה ביכולותיה להפעלת אמצעים טכנולוגיים ואמצעי לחימה מתקדמים, בנוסף להתמחותה בהפעלת טילים נגד טנקים.^[64] בנוסף קיימת פלוגה מסייעת המורכבת ממחלקת מרגמות קשת ומחלקת פינוי במילואים.^{[דרוש מקור]}.אורך המסלול שונה לבין 12-14 חודשים

בנובמבר 2022 הוענק לסיירת גולני צל"ש הרמטכ"ל על לחימתה במבצע שובר גלים, בו הרגה 16 מחבלים ופצעה 44 מחבלים. בתיאור הצל"ש נכתב:

”סיירת גולני שותפה חשובה במשימות הביטחון השוטף ובמבצעים שנערכים בצפון השומרון במסגרת מבצע "שובר גלים". הלוחמים פועלים בנחישות ובמסירות, חותרים למגע תוך סיכון חיים, ומפגינים אומץ לב, מקצועיות ויצירתיות. היחידה נוטלת חלק משמעותי בפעילות המבצעית באיו"ש לסיכול פעילות חבלנית עוינת וביצעה מעל 240 פעולות לתפיסת מחבלים, שבמהלכן נהרגו כ-16 מחבלים ונפצעו כ-44 מהם ובמהלך פעולותיה תפסה כלי נשק ומטעני חבלה רבים. פעילות היחידה הביאה לצמצום ניכר של אירועי הפרות סדר, שבמהלכם יידו פלסטינים אבנים לעבר צירי התנועה בגזרה שבאחריותה”.^[91]

מפקדי הסיירת

שם	תקופת כהונה	הערות
שמעון סיסו	2017–2019	מעוטר צל"ש אלוף. תחת פיקודו הגדוד הוסב ממתכונת גדס"ר לסיירת. לימים מפקד חטיבת שומרון
איוב כיוף[92]	2019–2021	לימים מפקד יחידת שלדג ומפקד חטיבת מנשה
מתן פלדמן	2021–2023	תחת פיקודו קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל. לימים ראש לשכת הרמטכ"ל
דוד כהן	אפריל 2023–	מפקד הסיירת במלחמת חרבות ברזל

(פלוגה 351) היא פלוגת הקשר והתקשוב של חטיבת גולני. הפלוגה אחראית על הפעלת אמצעי הקשר, התקשוב והשו"ב במפקדת החטיבה ובגדודים. בנוסף הפלוגה אחראית לפריסה והקמת מפקדות וחמ"לי החטיבה, וחפ"ק המח"ט.

הפלוגה מורכבת מ-4 מחלקות מקצועיות (אלחוט, שו"ב, כ"ס, וקצ"ק), ומצוותי לוחמים.

לוחמי הפלחי"ק מבצעים את מסלול הכשרת הלוחם בסיירת גולני. בתקופת השגרה מבצעים פעולות ביטחון שוטף יחד עם סיירת גולני. בחירום ובאימונים משמשים לוחמי הפלחי"ק כקשרי המח"ט ובתוך כך אמונים על אבטחת המח"ט וקציני המטה.

בשנים 1993–1997, צוות לוחמים ייעודי מלוחמי הפלחי"ק, אשר עבר הכשרה מיוחדת בשטח אש 100 על ידי השב"כ צוות ליחידה 504 של חיל המודיעין. לפלוגה 18 חללים, מתוכם שישה נהרגו באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם. ושניים מחייליה באוקטובר 1995 באסון הנגמ"ש בריחן עם מסייעת 51.^[93]

בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש להכשרת טירונים באימון בסיסי ואימון מתקדם.

בסיס האימונים הראשון של החטיבה היה באזור יבנאל, שם קמה לראשונה מפקדת החטיבה בתש"ח.

בשנת 1950 עבר הבסיס למחנה בן עמי, הקרוי על שמו של בן עמי פכטר שנהרג בשיירת יחיעם.

בשנת 1969 עבר הבסיס למחנה שרגא. רס"ר מחנה שרגא היה יום טוב חזן.

בשנת 1975 עבר בסיס האימונים למחנה בזק (בין א-זבאבדה לקבטיה, ליד העיר ג'נין) שהיה בסיס ירדני עד למלחמת ששת הימים, ונקרא על שמו של משה (מוסה) קליין^{[דרושה הבהרה]}. מחנה בזק שימש בסיס לטירונות בסיסית עד נובמבר 2000, ופונה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות בשומרון.

בשנת 2000 עבר הבסיס למחנה פלס (בעבר נקרא "פלס גולני").^[94]

בשנת 2004 עבר בסיס האימונים לרגבים. הבסיס ובא"ח צנחנים נבנו לפי מודל זהה, בעיצובו של האדריכל שמואל שילה, והיוו פריצת דרך בתכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים. הבסיס ידוע בתנאיו הטובים, דבר שהביא לכינויו לעיתים – 'לונה בא"ח'. העיצוב לקח בחשבון את מרכיבי האימונים ואת צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנה ארצות הברית, עקב הסכם ואי, במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתחומי הקו הירוק.^[95]

בשנת 2017 החל הבא"ח להפעיל את "קורס אלון" המכשיר סמלים ומפקדי כיתות בתפעול מקצועי של הנמ"ר, עם דגש על מקצועות המפקד, הנהג והקטלן (מפעיל עמדת המקלע קטלנית).^[96]

ב-13 באוקטובר 2024 נפגע הבסיס מכטב"ם ששוגר על ידי חזבאללה ופגע בחדר האוכל של הבסיס, ארבעה חיילים נהרגו ועשרות נפצעו.

מפקדי בסיס האימונים החטיבתי

שם	תקופת כהונה	הערות
חזי אשל (בטאט)	1966–1967	אביו של אמיר אשל
עמוס מדרוני	1967–1968
חיים יפרח	1968–1969
אורי שגיא	1969–1970	לימים ראש אמ"ן
עמנואל בוכוולטר	1970–1972
יוסי מור	1972–1973
דני הררי	1973–1974
איתן לחמן
יורם גלבוע	1975–1976	לימים מפקד פיקוד הנח"ל
יריב חן	1976–1977
אברהם חידו	1977–1978
יעקב דביר (בז'ה)	1978–1980
עובדיה אהרון	1980–1981
צבי כץ (פוקה)	1981–1982
ברוך שפיגל	1982–1983	לימים מפקד החטיבה
משה גבעתי	1983–1984	לימים מפקד חטיבת יהודה
יוסי בירן	1984–1985
יצחק אברכהן
יאיר נוה		לימים סגן הרמטכ"ל
ניצן נוריאל	1988–1989	לימים ראש החטיבה לקשרי חוץ באמ"ץ
אילן הררי	1989–1991	לימים קצין חינוך ראשי
נמרוד רן	1991–1993	לימים מפקד חטיבת ביסלמ"ח
קובי מרום	1993–1994
אפרים מושקטו	1994–1996	לימים קצין בדרגת תא"ל בפיקוד העורף
יואלי אור	1996–1998	לימים מפקד חטיבת כרמלי
יובל בזק	1998–2000
אילן אטיאס	2000–2002
רביב ניר	2002–2004	לימים מפקד המכללה לפיקוד טקטי
יובל ג'רבי	2004–2006	לימים מפקד מרום
דודי אוברמן	2006–2007	לימים סגן מפקד אוגדת איו"ש
גיא הלוי	2007–2008	לימים סגן מפקד עוצבת הגליל
עמית פישר	2008–2010	לימים מפקד אוגדת הבשן
אייל אסרף	2010–2012	לימים סגן מפקד עוצבת געש
אבינועם סטולוביץ'	2012–2014	לימים מפקד חטיבת החרמון
ברק חירם	2014–2016	לימים מפקד החטיבה
אביחי זפרני	2016–2018	לימים מפקד חטיבת יהודה
סיון בלוך	2018–2020	לימים מפקד עוצבת חירם
שמעון סיסו	2020–2022	לימים מפקד חטיבת שומרון
שחר ברקאי	אוגוסט 2022 – אוקטובר 2023	לשעבר מפקד גדוד 12. שב לפקד על גדוד 12 במלחמת חרבות ברזל בעקבות פציעת עומר סולימאן, עד לפציעתו בקרב בחאן יונס
עומר סולימאן	אוקטובר–דצמבר 2023	ממלא מקום. נפצע בתאונה מבצעית ערב הכניסה לעזה ובעת החלמתו פיקד על הבא"ח. שב לתפקיד מפקד גדוד 12 לאחר פציעת שחר ברקאי
אבישי ברוקנטל	דצמבר 2023 – פברואר 2024	ממלא מקום לאחר פציעת שחר ברקאי
שחר ברקאי	פברואר–יולי 2024	לאחר החלמתו שב לפקד על הבא"ח, לימים מפקד חטיבת יהודה
מאיר אוחיון	יולי 2024–	מפקד הבא"ח הנוכחי

בשנת 2018 הוקמה יחס"מ דרור (יחידת סיוע מבצעי) בחטיבת גולני. היחס"מ מוזנת מלוחמי הסיירת וגדודי החטיבה ומונה מאות לוחמים. היחידה ממונה על פינוי נפגעים והובלת מבצעים לוגיסטיים בגזרת הלחימה של החטיבה.

במלחמת "חרבות ברזל" הובילה היחידה עשרות מבצעים בגזרת הלחימה ובהם מבצעי פינוי, חילוץ והגנה על מרחבים מורכבים.

ערך מורחב – גדוד הנדסה 7086

באוגוסט 2020 קלטה חטיבת גולני גדוד הנדסה קרבית הכולל 6 פלוגות ופלוגת סיור. הגדוד קיבל את השם גדחה"ן אלון על השם הגדוד הראשון של חטיבת גולני במלחמת העצמאות.

מפקדי גדוד 7086

שם	תקופת כהונה	הערות
שחף אלחיאני	2020–2021
שי טובול	2021–	מפקד הגדוד במלחמת חרבות ברזל

חטיבת גולני היא חטיבה סדירה, עם סיום השירות הסדיר בשורות החטיבה, משויכים הלוחמים לחטיבות גולני במילואים:

שם החטיבה	מספר	גדוד מזין	יחידת אם	פיקוד
חטיבת אלכסנדרוני	3	גדוד 51	עוצבת הגליל	פיקוד הצפון
חטיבת עודד	9	גדוד 12	אוגדת הבשן
חטיבת כרמלי	2	גדוד 13	עוצבת המפץ

גדוד 17 הוקם במאי 1967, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, משה יוסף מונה למפקדו. עד להקמת הגדוד הוכשרו מפקדי הכיתות בפלוגת המ"כים בחטיבה.

בשנת 1974, כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, הוקמה חטיבת ביסלמ"ח, בית הספר למ"כים, תחת פיקודו של אל"ם יעקב חסדאי, כדי לאגד את גדודי הכשרת מפקדי הכיתות, אשר השתייכו לכל אחת מחטיבות החי"ר הקיימות, תחת מסגרת תורתית ופיקודית אחודה. החטיבה כללה את גדוד 17, יחד עם גדוד 906 (שועלי הנגב) שהועבר מהנח"ל וגדוד 450 (האריה המעופף) שהועבר מחטיבת הצנחנים.

מפקדי גדוד 17

שם	תקופת כהונה	הערות
זאב עופר		מפקד פלוגת המ"כים בחטיבת גולני
יהודה גולן	1958–1960
בנימין ענבר	1960–1962
יוסי וייס	1962–1964
משה שפיר	1964–1965
חיים יפרח	1965–1966
משה יוסף	1966–1967	תחת פיקודו הפכה הפלוגה לגדוד, והיה למפקד הגדוד הראשון. מפקד הגדוד במלחמת ששת הימים
איתן ברק	1967–1969
מרא אלעמי	1969–1971	לימים מפקד חטיבת ירושלים
יעקב דביר	1971–1972
דובי דרור	1972–1973	נהרג במלחמת יום הכיפורים
גדעון מאירי	1973
דוד כץ	1973–1974	מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים בהבקעה ברמת הגולן ובכיבוש מוצב החרמון הישראלי.
אהרון ורדי	1974–1975
יעקב אור	1975–1976

גדוד דרור הוקם בדצמבר 1947 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגון ההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.^[97] מפקד הגדוד היה יעקב דרור.

בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.

גדוד גורן הוקם במאי 1948 כחלק מהליך הקמת החטיבות המרחביות של ארגון ההגנה וצורף לחטיבת גולני עם הקמתה בפברואר 1948.^[98] מפקד הגדוד היה משה גורן (גורניצקי).

בחודש נובמבר 1948 אוחדו גדוד 14 וגדוד 15 והוקם גדוד 19.

גדוד 19 הוקם בחודש נובמבר 1948 על ידי איחודם של גדוד 14 (גדוד דרור) וגדוד 15 (גדוד גורן) תחת פיקודו של מאיר עמית.^[67] הגדוד השתתף במבצע חורב ובמבצע עובדה ופורק בספטמבר 1949.

ערך מורחב – חטיבת כרמלי

גדוד 21 הוקם ב-25 בדצמבר 1947 כגדוד ג' של חטיבת "לבנוני", והיה אחד מהגדודים הסדירים הראשונים של ארגון ההגנה. למפקד הגדוד הראשון מונה בן עמי פכטר ולסגנו מונה צבי בן ארי. בשלהי פברואר 1948, עם הקמת חטיבת כרמלי היה לגדוד הראשון שלה. במלחמת העצמאות תרם רבות לקרבות ההכרעה בצפון הארץ.

בתום המלחמה ועם היערכות צה"ל מחדש, החל מספטמבר 1949, הוצב הגדוד תחת פיקוד חטיבת גולני, והשתתף בפעולות הביטחון השוטף בצפון. בינואר 1955 פורק הגדוד במסגרת סגירת יחידות ומפקדות.^[99] ביוני 1989, ביוזמתו של אלוף (במיל') אהרון יריב שונה מספר גדוד 8206 של חטיבה 228 לגדוד 21.^[100]

מפקדי גדוד 21

שם	תקופת כהונה	הערות
בן עמי פכטר	דצמבר 1947 – מרץ 1948	נהרג בקרב שיירת יחיעם
דב צסיס	מרץ–יולי 1948
אהרן יריב	יולי 1948 – מאי 1949
אהרן אבנון	מאי 1949 – אוגוסט 1951
גיורא שנאן	אוגוסט 1951 – ינואר 1952
שלמה ענבר	ינואר 1952 – אפריל 1953
יוסף יהלום	אפריל 1953 – ינואר 1954
יוסף גטרויר	ינואר 1954 – ינואר 1955

• 
  סיכת לוחם עורב גולני
• 
  סיכת לוחם פלחה"ן גולני
• 
  סיכת פלחי"ק גולני

מפקדי החטיבה

שם	תקופת כהונה	הערות
משה מן	פברואר–מאי 1948	המפקד הראשון, פרש מהתפקיד בעקבות מות אשתו
מישאל שחם	מאי–יולי 1948
נחום גולן	1948–1950
דן לנר	1950
אברהם יפה	1950–1951	לימים מפקד פיקוד הדרום והצפון, וחבר הכנסת
מאיר עמית	1951–1952	לימים ראש אמ"ן, ראש המוסד ושר בממשלת ישראל
אסף שמחוני	1952–1954	לימים מ"מ מפקד פיקוד הצפון, נהרג בתאונת מטוס לאחר מבצע קדש, בהיותו מ"מ מפקד פיקוד הדרום
יששכר שדמי	1954–1955
חיים בן-דוד	1955–1956	לימים ראש אכ"א
בנימין גיבלי	1956–1957	לשעבר ראש אמ"ן
אהרון דורון	1957–1958	לימים ראש אכ"א
אלעד פלד	1958–1960	לימים עוזר ראש אג"ם
אהרן יריב	1960–1960	לימים ראש אמ"ן
מרדכי גור	1960–1963	לימים הרמטכ"ל ה-10
אורי בר-רצון	1963–1965
שלמה אלטון	1965–1966	נהרג במלחמת ששת הימים
יונה אפרת	1966–1968	מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מפקד פיקוד המרכז
יקותיאל אדם	1968–1970	לימים סגן הרמטכ"ל, נהרג במלחמת לבנון הראשונה
יהודה גולן	1970–1972
אמיר דרורי	1972–1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים, לימים סגן הרמטכ"ל
אורי שמחוני	1974–1975	לימים נספח צה"ל בארצות הברית
חיים בנימיני	1975–1976	לימים קצין מודיעין ראשי
אורי שגיא	1976–1977	לימים ראש אמ"ן
אמיר ראובני	1977–1978
דוד כץ	1978–1980	לימים מפקד עוצבת נתיב האש. יוזם מרוץ גולני ושביל גולני
אילן בירן	1980–1981	לימים מפקד פיקוד המרכז
ארוין לביא	1981–1982	מפקד החטיבה במלחמת לבנון הראשונה. לימים נספח צבאי בסינגפור
עמנואל הרט	1982–1984
צבי פולג	1984–1986	לימים ראש מטה פיקוד הצפון וראש עיריית נתניה
גבי אופיר	1986–1987	לימים מפקד פיקוד העורף
גבי אשכנזי	1987–1988	לימים הרמטכ"ל ה-19
ברוך שפיגל	1988–1990	לימים סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים
משה צין	1990–1991	לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
יאיר נוה	1991–1993	לימים סגן הרמטכ"ל
משה קפלינסקי	1993–1995	לימים סגן הרמטכ"ל
ארז גרשטיין	1995–1997	לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון, נהרג בדרום לבנון
גדי איזנקוט	1997–1999	לימים הרמטכ"ל ה-21
שמואל זכאי	1999–2001	לימים מפקד אוגדת עזה
משה תמיר	2001–2003	לימים מפקד אוגדת עזה
ארז צוקרמן	2003–2005	לימים מפקד עוצבת נתיב האש
תמיר ידעי	2005–2008	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה. לימים מפקד פיקוד המרכז
אבי פלד	2008–2010	מפקד החטיבה במבצע עופרת יצוקה
אופק בוכריס	2010–2012	לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
יניב עשור	2012–2014	לימים ראש אכ"א
רסאן עליאן	2014–2016	מפקד החטיבה במהלך מבצע צוק איתן. לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים
שלומי בינדר	2016–2018	לימים ראש חטיבת המבצעים באמ"ץ
שי קלפר	2018–2020	לימים מפקד עוצבת הגליל
ברק חירם	2020–2022	לימים מפקד עוצבת הבזק
יאיר פלאי	2022–2024	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל, לימים מפקד אוגדת הבשן
עדי גנון	אפריל 2024–	מפקד החטיבה הנוכחי

•   צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק הוענק ליחידת אגוז בשנת 1998 על פעילות היחידה בלחימה בלבנון.^[101]
•   צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל משה יעלון הוענק ליחידת אגוז ב-14 באפריל 2005 "על פעילותה המבצעית בשנת 2004. במבצעים הרבים בהם השתתפה היחידה היא הגיעה להישגים מבצעיים מרשימים, הפיקה לקחים והשכילה להנחילם לכלל היחידות המשתתפות בלחימה".^[102]
•   צל"ש הרמטכ"ל – מאת הרמטכ"ל אביב כוכבי לסיירת גולני על פעילותה במבצע שובר גלים ב-2022^[103]
•   צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון עמירם לוין הוענק לסיירת גולני בשנת 1996 "על הנחישות והיוזמה בתכנון, התעוזה ואומץ הלב, במבצע בשטח לבנון".^[104]
•   צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון הוענק לסיירת גולני בשנת 1997^[105]
•   צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון בני גנץ הוענק לגדוד 51 באוקטובר 2002 "על חלקו בלחימה ביו"ש במהלך מבצע חומת מגן".^[106]
•   צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הצפון גדי איזנקוט הוענק לגדוד 51 בספטמבר 2007 "על שהראה רעות, נחישות, מקצועיות ואומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה".^[107]
•   צל"ש אלוף – מאת מפקד פיקוד הדרום יואב גלנט הוענק לגדוד 51 ב-27 באפריל 2008 "על לחימה ממושכת ברצועת עזה תוך גילוי יוזמה, נחישות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון".^[108]

חטיבת גולני מצוידת כיום באמצעי הלחימה הסטנדרטיים של חיל הרגלים הישראלי ובנוסף גם בנגמ"שי "נמ"ר", הנחשב אחד מהכלים הממוגנים ביותר שבשימוש צה"ל. חטיבת גולני הייתה חטיבה הראשונה שצוידה בנגמ"ש המרכבה (נמ"ר).

בין השנים 2008–2012 הנשק האישי התקני של לוחמי החטיבה היה רובה הסער (רוס"ר) תבור מדגם "קומנדו" ("מקוצר"). בשנת 2012 הוחלף ה"תבור" במיקרו-תבור, ובשנת 2019 הוחלף בתבור X-95 פלאט-טופ (מיקרו-תבור דור ג').

בשנת 2023 חזרה החטיבה לרובי ה-M4A1 פלאט-טופ בדגמים חדשים.^[109]

• נשק אישי של לוחם גולני: M4A1 פלאט-טופ
• מקלעי נגב NG7, מאג (7.62x51 מ"מ נאט"ו), M2 בראונינג (12.7x99 מ"מ נאט"ו)
• מקלע רימונים סאקו דיפנס Mk-19
• רובי צלפים רמינגטון M24, ‏SR-25 Mk 11‏ בארט REC10 וברק 338
• רקטות כתף לאו M-72 והמטאדור "מפצח אגוזים"
• טילי נ"ט עורב וגיל
• מרגמת קשת, חנית ופצמ"ר 120 מ"מ מדויק עוקץ פלדה

• 
  מקלע נגב ומקלעי מאג
• 
  מטאדור "מפצח אגוזים"
• 
  רובה צלפים רמינגטון M24
• 
  נשק אישי: M4A1 פלאט-טופ
• 
  מק"כ M2 בראונינג
• 
  רובה צלפים ברק

צבע הכומתה חום. הצבע נקבע לחטיבה ב-1976. לפני כן היו הכומתות של גולני בצבע חאקי כמו לשאר יחידות צה"ל. רק לוחמי סיירת גולני חבשו כומתות שחורות. אל"ם יום-טוב חזן היה אז מפקד היחידות המיוחדות של החטיבה, סיפר: "עשינו מלחמת חורמה כדי לקבל כומתה משלנו, שלא נהיה דומים לג'ובניקים. רפול היה הקחצ"ר, והוא אמר לנו 'לכו תקבעו צבע'. נתתי לו ארבע אפשרויות והוא פסל את כולן מכל מיני סיבות 'רפוליות'. הוא אמר לי: 'לך תסתובב בין היחידות, שהחיילים יחליטו'. הם רצו חום כי זה מסמל את הקשר שלנו לאדמה". הפעם הראשונה שחולקה הכומתה הייתה בסוף אימון קיץ במדבר יהודה. המח"ט חיים בנימיני חילק אותה לקצינים והמג"דים חילקו לחיילים.^[110][111]

• מוזיאון גולני – אתר ההנצחה ומורשת קרב לחטיבת גולני ממוקם בסמוך למחלף גולני.
• שביל גולני – שביל העובר לאורך מדינת ישראל ובפרט במקומות בהם לחמה החטיבה.
• מחלף גולני – מחלף הנקרא על שם החטיבה.
• מרוץ גולני^[112][113] הוא מרוץ מסורתי שמקיימת החטיבה עם הכומתה החומה לאורכה של הארץ ממרגלות החרמון ועד אילת, המתקיים מדי שנה ובו משתתפים חיילי חטיבת גולני וכן אזרחים המצטרפים לחיילים במקומות היישוב שונים בהם עובר המרוץ.
• עם לוחמי החטיבה נמנות דמויות מופת שפעולותיהן משמשות כמורשת קרב לחיילי צה"ל, כדוגמת אורי אילן שנפל בשבי הסורי והעדיף את המוות על גילוי סודות צבאיים ורועי קליין סמג"ד 51 במלחמת לבנון השנייה שנהרג בקרב בבינת ג'בייל לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו.
• אנדרטה לנופלי חטיבת גולני בקרבות החרמון – אנדרטה הנמצאת ברמת הגולן, בשולי הר החרמון, סמוך לחניון התחתון של אתר החרמון, ממזרח לכביש 98. האנדרטה מציינת את קרבות חטיבת גולני ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. באנדרטה מונצחים 80 לוחמי חטיבת גולני שנפלו בקרבות על החרמון במלחמת יום הכיפורים.
• אנדרטת חללי סיירת גולני במלחמת ההתשה בעמק בית שאן ובעמק הירדן – האנדרטה הנמצאת על תל ישמעאל מזרחית לבית-יוסף ומנציחה את שמונה לוחמי הסיירת אשר נפלו במלחמת ההתשה.^[114]
• אנדרטת גדוד 17 בחרמון – אנדרטה המוצבת בקרבת הכניסה לאתר החרמון לזכר חללי גדוד 17 שנהרגו בחרמון במהלך מלחמת יום הכיפורים.
• אנדרטת חללי סיירת גולני בקרבות מלחמת יום הכיפורים – האנדרטה מוצבת רמת הגולן, באתר החרמון, באזור הרכבל העליון ומציינת את חללי סיירת גולני אשר נפלו בקרבות במהלך מלחמת יום הכיפורים.
• אנדרטה לזכרם של 11 לוחמי פלוגה ד' מגדוד 13 אשר נהרגו באסון בית המכס העליון ב-15 ביוני 1967 – האנדרטה נחנכה ב-15 ביוני 2017, במלאת חמישים שנים לאסון, במתחם בית המכס העליון.

בשנת 2013 פורסמה ב-ynet סדרה בבימויו של ניר (שוקו) כהן^[115] שנקראה: "גולני – ריאליטי טירונות".^[116] הסדרה ליוותה את מחזור הגיוס של אוגוסט 2011 של גדוד 51, מהגעתם לבסיס ההכשרה של החטיבה ועד לסיום ההכשרה במסע הכומתה. הסדרה אפשרה הצצה לתהליך הפיכתם של הטירונים ללוחמים, תוך שהיא מספרת את סיפוריהם האישיים של החיילים והמפקדים בפלוגה. צילומי הסדרה נערכו במהלך שישה חודשים בבסיס ההכשרה בסמוך לקיבוץ רגבים.

ביוני 2013 רכש ערוץ 10 את זכויות השידור של הסדרה ושידר אותה כסרט דוקומנטרי בן שני חלקים.^[117]

• 
  טקס חילופי מפקדי החטיבה
• 
  תרגיל חטיבתי
• 
  תרגיל חטיבתי
• 
  לוחם גולני במוצב החרמון
• 
  לוחם בתצפית במוצב החרמון
• 
  לוחמי גולני באימון כושר קרבי
• 
  לוחמי החטיבה ב"מרוץ גולני"

• מוטה הר-לב, גולני שלי – סיפורה של חטיבה מס' 1, ירושלים: הוצאת דני ספרים
• אילן כפיר ויעקב ארז, צה"ל בחילו, חיל הרגלים (גולני וגבעתי), ירושלים: הוצאת רביבים, 1982
• משה גבעתי, שלוש לידות בספטמבר, תל אביב: הוצאת מערכות ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ן-1990
• אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 – פלוגה בקרב החרמון, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 2003 – סיפורה של פלוגה ג' בגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים
• אלישיב אורן, אלי פסגות, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון – סיפור חייו של סא"ל אמיר מי-טל, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק", שנהרג בלבנון בעת מבצע כחול וחום – פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בנועיימה, בדצמבר 1988
• אור ספיבק, גולני של מי, הוצאת סצנה – סיפורו של חייל מעט רחפן ולא יוצלח בפלוגה הרובאית 12 של גולני
• משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות – משרד הביטחון, 2005
• עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2008, סיפורו של מפקד מחלקה מגדוד 51 של גולני במלחמת לבנון השנייה
• משה גבעתי, המערכה בחרמון – הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015
• ישראל זמיר, "לכבות את השמש", הוצאת אסטרולוג, 2004, סיפור הקמתו ופועלו של גדוד 13 (גדעון) במלחמת העצמאות
• בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950
• בעז זלמנוביץ (עורך), קרבות מלחמת העצמאות: מפות ומבצעים: תש"ח-תש"ט – 1947–1949, מוציא לאור: משרד הביטחון 2018
• מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות – חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה – שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150
• אסף אגין, עמק במערכה – המערכה לבלימת הפלישה הערבית בעמק הירדן, מאי 1948, הוצאת טפר, 2021

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חטיבת גולני
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבת גולני

• אתר האינטרנט הרשמי של חטיבת גולני (באנגלית)
• ישראל, צה"ל. חטיבת גולני, דף שער בספרייה הלאומית
• אתר עמותת גולני
• עמותת גולני - פרקי מורשת
• מסע בזמן עם עמותת גולני – ארכיון קהילתי של עמותת גולני
• אתר גדס"ר גולני
• גולנצ'יקון - העמוד של הגולנצ'יקים
• חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005
• האתר הרשמי של סיירת גולני
• מידע על צוות הווי גולני בקטלוג הספרייה הלאומית
• יואב לימור ואלון בן דוד, מקום ראשון: סיירת גולני, באתר ynet, 30 בינואר 2008
• הסיירת - המבצעים הנועזים, המפקדים הנערצים, גבורת הלוחמים והאבידות הקשות - סיפורה של סיירת גולני, סרטון באתר יוטיוב, סרטו של אלון בן-דוד, אפריל 2021
• חטיבת גולני מתאמנת בגולן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971
• חטיבת גולני בקרב על מבואות ביירות במלחמת לבנון הראשונה, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• אמיר בוחבוט, והפז"ם דופק: סיירת גולני חוגגת 60 שנה, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2010
• ניר דבורי, ‏סיירת גולני חוגגת 60, באתר ‏מאקו‏, 2 בספטמבר 2010
• אנשיל פפר, גולני גולני שלי: יום הולדת 60 לסיירת", באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
• אלי לנדאו, "גולני" היא "כל ישראל", מעריב, 10 ביוני 1966
• אמיר בוחבוט‏, גולני שלי: איך הפכה הכומתה החומה למבוקשת בצה"ל, באתר וואלה, 26 בנובמבר 2011
• עמוס הראל, חטיבת גולני בגזרת הלחימה הקשה ביותר, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
• אמיר בוחבוט‏, גולני תביא את הניצחון לצה"ל?, באתר וואלה, 15 באוגוסט 2013
• מסדר סיום תרגיל של חטיבת גולני בחורף 1969 בנוכחות המח"ט יקותיאל אדם ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• כנס גולני בחיפה, מצעד ותמרוני ראווה לכבוד יום החיל, יומני כרמל 1954
• אימוני חי"ר של חטיבת גולני, סרט בערוץ YouTube של דובר צה"ל, נובמבר 2014
• גולני מדבר, סרט של ערוץ 2 מ-1998, סרטון באתר יוטיוב
• "שומר אחי אנוכי" סרט של דובר צה"ל על גולני בערוץ היו טיוב של ארכיון צה"ל
• נגה ברנדר, הצצה ראשונה לקורס שישנה את חטיבת גולני, באתר צה"ל, 29 בנובמבר 2017
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
  סוג לא תואם [ 3 ] 70 שנה ב-70 תמונות: חטיבת גולני מאז ועד היום - גלריה מיוחדת, באתר צה"ל, 23 בפברואר 2018
• יעקב בר-און, ‏מפקדיה המיתולוגיים של גולני חוזרים לקרבות הבלתי נשכחים, באתר מעריב אונליין, 28 בפברואר 2018
• יוסי יהושוע, ראובן וייס, "הצלף פעל בצורה סופר־ערכית ומקצועית. נגד החייל שצילם וקילל ננקטו צעדים", באתר "ידיעות אחרונות", 12 באפריל 2018
• מפקדים בחטיבת גולני בעבר, אמיר מי-טל, גדי אייזנקוט ואחרים על פעילות הסיירת בערוץ היוטיוב של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• מיכאל אוריה, רצינו לספר לכם איך היה האימון של סיירת גולני, אבל התמונות מדברות בעד עצמן, באתר צה"ל, 21 באוגוסט 2018
• אפרים לפיד, ‏תיעוד הלחימה של חטיבת גולני בעמק הירדן בפרוץ מלחמת העצמאות, באתר "IsraelDefense‏", 23 בפברואר 2021
• חטיבת גולני - סרט תדמית 2022, סרטון בערוץ "Skypro 360", באתר יוטיוב (אורך: 01:27)
• סיירת גולני נערכת ללחימה מול חיזבאללה בשטח ישראל | תיעוד מהאימון המיוחד, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 02:49)
• יעל אינגל, גולני של כולנו: סוד המשיכה של הכומתה החומה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18 בדצמבר 2023
• יואב זיתון, "כמו אריות ששוחררו מהכלוב": עם לוחמי גולני שמטהרים את מארון א-ראס | מיוחד, באתר ynet, 8 באוקטובר 2024
• יובל בזק, קולות מלחמה: גולני שלי, מערכות, 26 במרץ 2024