הפורצים (אוניית מעפילים)

הפורצים
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מפקד האונייה	שלום דוליצקי
גדעוני	בנימין (גפן) גפנר ומרגה גורן
נתוני האונייה
מספנה	ברסט, צרפת
הושקה	1927
שם קודם	מריה אניק (Maria Anick)
תאריך רכישה	(נחכרה)
אורך	28 מטר
רוחב	7 מטר
מהירות	8 קשר

הפורצים הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעלייה ב'.

תולדותיה

שמה המקורי היה מארי אניק (Marie Annick). היא נבנתה כאוניית משא מעץ בעלת מפרשים, בעלת מנוע דיזל צרפתי 8 צילינדרים, ו-100 כוח סוס.

רכישה והכנה להפלגת העפלה

נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' בצרפת, באמצעות מתווך צרפתי, שביצע את הרכישה בשם רב החובל וייל, בחוף מילפרנס בין ניס למרסיי. היא הועברה ממילפרנס למרסיי ומשם לקורסיקה.

להפלגת ההעפלה הוכנו דרגשי עץ ל-156 נפש. המטבח הותקן בצריף שנבנה על הסיפון ונבנו שני בתי שימוש. עבודות הבנייה הושלמו במפרץ קטן, שני מיל צפונית-מערבית לבנדול (אנ') בצרפת. האנייה צוידה בסירת גומי ל-30 נפש וסירת עץ קטנה.

צוות המלווים כלל את שלום דוליצקי איש הפלי"ם, ששימש כמפקד האונייה, יוסף (שחר) שוורצמן וטוסקה נפתלי. הגדעונים היו בנימין (גפן) גפנר ומרגה גורן. לרשותם עמדו שני מקלטים, שני משדרים וגנרטור. רב החובל היה ימאי צרפתי ולצדו שמונה מלחים, ארבעה מהם: גלקין זאב, גלקין ברוך, מילשטיין הלל ובן-מנשה יוסף היו ארגנטינאים צעירים שהחליטו לעלות לארץ. הם יצאו מבואנוס איירס בספטמבר 1947, "כ"ג מלחים", הגיעו לצרפת, גויסו לפלי"ם, והצטרפו ל"הפורצים", וביפו ירדו עם המעפילים.

העמסת המעפילים נעשתה בבנדול שבדרום צרפת, בחשאי וללא שיתוף השלטונות. המעפילים הגיעו מפולין ורומניה. הם הלכו ברגל ממחנה הכשרה אל החוף. ועלו לסיפון האנייה בעזרת סירות גומי ששטו מהחוף אל האנייה.

ההפלגה

ב-22 בנובמבר 1947, ביום ההפלגה מבסטיה, התקבלה ההוראה להשיט את האנייה למרסיי ולקבל שם דלק נוסף ממבריח, ובאותו לילה להגיע לחוף ליד בנדול כדי לקחת את המעפילים. האונייה הגיעה וקיבלה שלושה טון דלק נוספים. לאחר העמסת המעפילים באותו לילה, יצאה האונייה בחשאי ללא תקלות.

האונייה שייטה מבנדול בדרום צרפת בנתיב המתוכנן: דרך החוף המערבי של קורסיקה, מצר בוניפאצ'יו בין קורסיקה לסרדיניה, מצפון לסיציליה למצר מסינה, כף גלן, האי צ'ריגו (קיתירה (אנ')), כף סידרוס בצפון מזרח כרתים, דרומה לאלכסנדריה, פורט סעיד, עזה, חוף הרצליה.

לאחר ההפלגה מבנדול, הודיעו לאונייה לאסוף מעפילים מצפון אפריקה שהגיעו בהחלוץ, אונייה אחרת. ההעברה הייתה בלילה מול מפרץ דה פורט. הועברו 44 איש עם רופא ומלווה מאונייה בשם "החלוץ", אשר ברחה ממדלינה בחוף אלג'יריה, לאחר שנתגלתה שם על ידי השלטונות ומנועיה היו מקולקלים. בסך הכל הפליגו על סיפונה 167 מעפילים.

המעפילים קיבלו ההודעה על החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר באונייה במהלך ההפלגה.

העימות עם הבריטים

בקרבת פורט סעיד התקרבה אל הספינה משחתת בריטית. הבריטים שאלו ליעד ההפלגה, הגדעוני בני גפן אותת להם בפנס: "אנו באים מאלכסנדריה ומפליגים לפורט סעיד". הספינה הניפה דגל טורקי.

המשחתת המשיכה לעקוב כ-40 דקות. ליד ריכוז הספינות הממתינות למעבר בתעלת סואץ הצליחה האונייה להתחמק ולהסתתר מאחורי מכלית, והמשחתת הבריטית הסתלקה.

הוחלט לנסות ולהתחמק עד כמה שאפשר ממגע עם הבריטים, ועל כן נעשו מספר פעולות להסוואה: מסלול השיט נקבע מכרתים לאלכסנדריה, ובערב לפורט סעיד. בלילה יש לשוט לעזה ובשעות היום לחזור לפורט סעיד בעזרת המפרשים. בלילה למחרת יש להגיע לנקודת ההורדה. ההוראות היו להתחזות לאוניית משא או אוניית דיג. המעפילים הסתתרו בבטן הספינה.

לקראת ההגעה לחופי הארץ, צבעו את הספינה באדום, הניפו דגל טורקי ושטו קרוב לחוף המצרי.

האונייה אכן הפליגה בשעות היום לפורט סעיד ללא מנוע פעיל ובלילה חזרו לכיוון אלכסנדריה. ביום שלמחרת שוב שינו כיוון לפורט סעיד.

פרט לפגישה עם המשחתת לא היה עימות נוסף.

לאחר שהמשחתת הסתלקה, שינתה האונייה כיוון לעזה, משם לנקודת ההורדה בחוף יד מרדכי, אך נתקבלה הוראה לשנות את המקום לחוף תל אביב, ליד שפך הירקון. סירות של פלי"מניקים מפלוגה שהייתה באותו זמן ביגור, הורידו את המעפילים, וב-4 בדצמבר בשעה 04:00 לערך התבצעה ההורדה. המעפילים פוזרו בבתים בתל אביב.

הבריטים לא ידעו על הגעתה של הספינה ולא היו במקום. המלווים חזרו באונייה לאירופה.

העיתונות העברית חשפה את הצלחת המבצע. הבריטים קיזזו את מספר המעפילים מאשרות הכניסה ארצה.

לאחר הכרזת המדינה חזרה האונייה לישראל כשעל סיפונה 139 מגויסים לצה"ל (גיוס חוץ לארץ).

לקריאה נוספת

נחום בוגנר, ספינות המרי: ההעפלה 1948-1945, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור; המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה", תשנ"ג-1993, עמ' 305–308.