פלמ"ח (אוניית מעפילים)

פלמ"ח
	אונית המעפילים "פלמ"ח"
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
מספר מעפילים	611
מפקד האונייה	משה רבינוביץ
גדעוני	אבינעם קופשטיין (אדם)
נתוני האונייה
הושקה	1901
שם קודם	Adriana Ariella
תאריך רכישה	(נחכרה)
הדחק	300 טון
מהירות	8 קשר

פלמ"ח הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם ארגון הפלמ"ח. הבריטים הפעילו נשק חם כנגד אוניית מעפילים והתנהל בה קרב אלים עד לתפיסתה, בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה.

"אדריאנה אריאלה" – אוניית משא חופית

"אדריאנה אריאלה" ("Adriana Ariella") נבנתה בשנת 1901. הייתה אונייה דו-תרנית עשויה עץ, מיועדת לשיט חופים. בעלת מנוע דיזל מדגם אנסלדו (Ansaldo) בעל 250 כוח סוס.

"פלמ"ח" – אוניית מעפילים

רכש והכנה

הרוכשים מטעם המוסד לעלייה ב' היו יהודה ארזי,^[1] עדה סרני ומשה רבינוביץ', שגם פיקד על האונייה,^[1] בוויארג'ו (איט') שבאיטליה בתחילת 1946. צוות הכנת האונייה להפלגה כלל את אברהם זכאי ופועלים איטלקיים מקומיים. נבנתה באונייה קונסטרוקציית ברזל עם 419 מיטות.

רב החובל וצוות הימאים היו כולם איטלקים. מפקד האונייה היה כאמור משה רבינוביץ, איש הפלי"ם ולצדו עמוס פינק מהבריגדה היהודית. הגדעוני היה אבינעם קופשטיין (אדם). הם הפעילו משדר ומקלט גלים קצרים ואנטנה מלופפת שנבנתה על ידי רענן רובינשטיין.

המעפילים

611 מעפילים (כולל 197 מעפילים מהאונייה "אלברטינה", שהועברו בלב ים^[2]) הפליגו על סיפון האונייה. הם היו ניצולי השואה, יוצאי פולין, הונגריה ורומניה, רובם לא מאורגנים, פרט לקבוצות תנועת הנוער בית"ר והפועל המזרחי. רובם מבוגרים, וכן 15 ילדים עד גיל 14. הם נאספו במחנה של אונר"א בדרום איטליה. יחס השלטונות אל המעפילים והתארגנות האונייה היה אוהד.

לקראת ההעמסה האונייה הועברה לנהר בוקה דה מגרה (Bocca di Magra), בין לה ספציה לוויארג'ו. אזור ההעמסה היה בבוקה די מגרה, שבאיטליה. המעפילים הועברו במבצע שארך כשעה מן החוף לאוניה בסירות גדולות. לאחר עלייתם לסיפון, חולקו תפקידים בין המעפילים: בתצפיות, בחלוקת מזון ובניקיון. המעפילים ירדו לבטן האונייה כדי להסוות את זהותה. גם הוסוותה האנטנה של מכשיר הקשר, דבר שהקשה על קליטת אותות.

ההפלגה

האונייה הפליגה ממעגן בוקה דה מגרה בנמל לה ספציה באיטליה ב-11 בספטמבר 1946, 01:00. נתיב ההפלגה המתוכנן עבר לאורך החוף המערבי האיטלקי, מיצר מסינה, כרתים, רודוס, כף אנמור, לאורך חופי טורקיה, כף אנדריאס (קפריסין), חופי סוריה, חופי לבנון וארץ ישראל.

תוכנית ההפלגה הייתה להיפגש עם הספינה "אלברטינה" ("הקטנה") שהפליגה למחרת, ב-19 בספטמבר בבוקר, בנקודה חמישה מיל דרומית לכף נמור בקצה מפרץ אדליה.

הפגישה התקיימה ושתי האוניות הפליגו יחד.

ב-20 בספטמבר ב-04:00 הועברו 197 מעפילים מ"הקטנה" ל"פלמ"ח". משה רבינוביץ עבר לפקד עליה, ואילו שבעה מלחים איטלקים עברו ל"קטנה" וחזרו עמה לאיטליה. על "פלמ"ח" נשאר מכונאי איטלקי.

עימות עם הבריטים

ב-21 בספטמבר בשעה 08:00 התגלתה על ידי מטוס בריטי. בשעה 17:00 עברה האונייה את ביירות. בשעה 00:10, אור ליום 22 בספטמבר, הגיעה לקרבת חוף ראש הנקרה. בשעה 00:30 הופיעה שולת מוקשים בריטית בשם רוונה (Rowena). הוחלט להניף דגל של מדינה ים-תיכונית, ולהסוות כל סימני זיהוי שיעידו על טיב האונייה.

המעפילים נצטוו להסתתר בבטן הספינה ולא לבצע חבלה באונייה בלב ים. הותר להם לחבל בספינות הבריטיות אם יועברו לקפריסין, לחבל בירידה מהאונייה ולקפוץ לים רק במרחק שני מיל מהחוף ובתנאי שיודעים לשחות. הוסבר להם כי אם לא יצליחו, יש להשליך את חומרי החבלה לים וכן נצטוו לא להפסיק קשר גם בעימות. על האונייה ריכזו אבנים וקופסאות שימורים, כדי להשליכן על הבריטים.

שולת המוקשים הבריטית התקרבה ודרשה מהספינה לשוט לחיפה. הבריטים האירו בזרקורים, והמעפילים הניפו דגל עברי והחלו לשיר. הבריטים התיזו סילוני מים והמעפילים החלו להשליך אבנים וחפצים. אחר כך, ירו הבריטים פגז וצרורות ממקלע, והמשחתת החלה לנגוח באונייה ושברה את המעקה. ונורו פצצות גז מדמיע שגרמו צריבות ופגיעות בעיניים. חיילים בריטים חמושים רבים קפצו אל הסיפון, כבשו את חדר ההגה והמכונות, עצרו את הספינה, העלו עוד 100 חיילים נוספים וההתנגדות פסקה.

מעפילים שקפצו לים כדי להימלט מהפגיעות, נמשו מהמים בידי מלחים בריטים.

מספר מעפילים נפצעו, ואחד המעפילים (יונה דב שוורץ) נהרג. דיווח בריטי מגלה כי מפקד הפעולה התנצל שנאלץ להשתמש בנשק חם וזאת משום שהמעפילים עשו הכל כדי לא להיתפס ובמורת רוח נאלץ להשתמש בגז מדמיע.

האונייה נגררה לנמל חיפה.

למלווים ניתנו הוראות להסתתר ולהיחלץ בשלב מאוחר יותר. הוראות והכנות לחילוץ. במהלך העימות, משה רבינוביץ שבר יד ועם קבוצת מעפילים שנפגעה הורד לבית חולים צבאי בריטי. לאחר מכן הועבר למחנה המעצר בעתלית משם ברח לאחר מספר ימים, כשהוא מסתתר בין ארגזים ריקים על משאית שנסעה לחיפה.

המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.