עליה (אוניית מעפילים)

עליה
	אונית המעפילים "עליה"
שם צופן	פטר החמישי
ארגון	המוסד לעלייה ב'
קורות ההפלגה
נמל המוצא	בנדול
מפקד האונייה	יאיר ברקר
גדעוני	בתיה ומאיר ריינס
יום היציאה	5 בנובמבר 1947
נתוני האונייה
סוג האונייה	אוניית משא
הושקה	1945
שם קודם	Pietro ,Alberta
תאריך רכישה	(נחכרה)
הדחק	170 טון
מהירות	8 קשר

עליה (גם פטר ג) הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעלייה ב' של "ההגנה".

תולדותיה

"פיאטרו" – אוניית משא

"פיאטרו" (Pietro) ואחר כך "אלברטה" (Alberta), נבנתה בשנת 1945, כאוניית משא בעלת תורן אחד עשויה עץ, עם שתי קבינות משני צדי הסיפון, צבועה ירוק לבן, מספר 2921 על הדופן. בעלת מנוע פיאט איטלקי של 150 כוח סוס, ו-300 סיבובים לדקה.

"עליה" – אוניית מעפילים

רכש והכנה

אנריקו לוי רכש את האונייה מבעליה איטלקי בשם אריצ'ה, שאהד את המפעל הציוני, בריביירה האיטלקית בין לה ספציה לג'נובה. האונייה הפליגה מספר פעמים במסגרת תנועת ההעפלה, בתחילה תחת השם "פטר" (פטר א'^[1] ופטר ב'^[2]).

לקראת הפלגתה כ"עליה", היו בה מיטות עץ על עמודים ו-170 מיטות נוספות במחסן, וכן מטבח, מבני שירותים ומרפאה. לרשות המלווים עמד מכשיר קשר גדול תוצרת בית ומכשיר מדגם קרוסלי ( Crosley) קטן, המתאים לקשר קרוב.

רב החובל ולצדו צוות ימאים היו כולם איטלקים. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יאיר ברקר והגדעונים היו בתיה ומאיר ריינס.

המעפילים

המעפילים, חלקם היו חברי תנועות נוער – בגילים 25–27, וכן 7 ילדים בגילים 4–12, וקשיש אחד. בטרם הפלגה, הם נאספו במחנות בבנדול ובסן ז'רום (St. Jerome). אל האונייה הגיעו ברגל, תוך עקיפות וסיבובים; שכן אנשי המוסד לעלייה ב' רצו להסתיר מהמעפילים את העובדה שהאונייה עוגנת סמוך למחנה.

עם ההפלגה הם חולקו למחלקות בנות 30 איש כל אחת. היו מחלקות נפרדות של חברי תנועות הנוער. המעפילים, רובם ניצולי השואה, באו מפולין, ליטא, לטביה, רומניה, הונגריה, גרמניה וצפון אפריקה.

לפני העלאת המעפילים עגנה האונייה במפרץ במרחק 6 ק"מ מערבית לבנדול, צרפת. לקראת העמסת המעפילים התקרבה האונייה למרחק כ-200 מטר מהחוף הסלעי. רב החובל חשש להתקרב יותר. המעפילים הועלו בסירות גומי שנגררו בעזרת חבל שנמתח מהספינה לחוף, 30 בני אדם בכל סירה. נשבה רוח ערה והים היה רוגש, ההעמסה נמשכה כ-3.5 שעות.

ההפלגה

האונייה הפליגה ב-5 בנובמבר 1947 בשעה 04:00 לפנות בוקר, מבנדול בצרפת כשעל סיפונה כ-180 (על פי גרסה אחרת 172) מעפילים. נתיב ההפלגה מבנדול כלל את מיצר בוניפציו, האי פונצה (Ponza), לאורך החוף למצר מסינה, כף מטפן, צפונית לכרתים, חוף טורקיה עד אלכסנדרטה, חוף ביירות ונהריה. בדרכה התחוללו סופות שהכבידו.

בדרך התקבלה הוראה ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל, לחבור עם האונייה "קדימה", להעביר אליה את העולים, ולחזור לאירופה. ההוראה בוטלה משום ש"קדימה" נתפסה. רוב זמן ההפלגה מכשיר הקשר היה מקולקל, והתאפשרה תקשורת חד-צדדית עד יומיים לפני ההגעה.

עימות עם הבריטים

גילוי בריטי ראשון אירע בשבת בשעה 07:00, במרחק 30 מייל צפונית לביירות, חג מטוס "ליברטור" בריטי כמה פעמים. המעפילים הסתתרו מתחת לסיפון, הונף דגל טורקי והמטוס התרחק; כנראה סברו הבריטים שהיא ספינת דיג.

ב-15:00 הגיעה משחתת בריטית שהמשיכה בדרכה. ב-15:30 בהיות הספינה 5 מייל מבירות, שוב חג מטוס בריטי מעליה.

ב-16 בנובמבר הצליחה האנייה להגיע לחוף נהריה מבלי להתגלות ועלתה על שרטון, מיד החלו בהורדת המעפילים ופיזורם בקיבוצים בגליל המערבי. המלווים אנשי הפלי"ם חמקו גם הם וכאשר הגיעו הבריטים מצאו אונייה נטושה.

לקריאה נוספת

ראובן אהרֹני, מֻטּוֹת תֹּרֶן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה, המרכז לתולדות כוח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, תשנ"ח 1997.
יהודה ואלך (עורך ראשי), אטלס כרטא לתולדות ה'הגנה', ירושלים: הוצאת כרטא, המרכז לתולדות כֹּח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, 1991, עמ' 49, 72, 83.