רב אבהו

אין לבלבל ערך זה עם הערך "רבי אבהו".

רב אבהו (גם: רבבהו) הוא אמורא בבלי בדור השביעי, ערב תקופת הסבוראים, מחכמי ישיבת פומבדיתא. מתלמידיו של רב אשי. בנו הוא רב שמואל בריה דרב אבהו, מראשוני הסבוראים, שמסר הלכה בשמו בתלמוד הבבלי.

בגלל קרבת השם יש רבים שטועים בינו לבין האמורא הארץ-ישראלי בן הדור השלישי, רבי אבהו, תלמידו של רבי יוחנן, שדבריו נפוצים יותר בתלמוד. על פי זה נשתבש הנוסח בתלמוד, ובמקום "רב אבהו" (המעיד על היותו אמורא בבלי) נדפס רבי אבהו, ולכן זהותו כמעט שנשכחה כליל. ועל כן יש שהגיהו במקום שנזכר בו רב אבהו יחד עם רב אשי, "רבי אבא" במקום "רבי אבהו"^[1].

צורות כתיב נוספת של השם הן "רבבהו" ו"רבהו" - חיבור בין התואר רב לשם אבהו, כפי שמקובל במספר שמות אצל האמוראים^[2].

רב אבהו היה תלמידו של רב אשי, ראש ישיבת סורא.

רב אבהו שימש "ראש כלה" - העומד בראש כינוס של ירחי כלה - בישיבת פומבדיתא בראשותו של רפרם^[3].

בנו היה רב שמואל בריה דרב אבהו, מראשוני הסבוראים, שאף הוא מוזכר בתלמוד כבר הפלוגתא של רב אחאי^[4].

בתלמוד הבבלי מסר בנו, רב שמואל, הלכה בשמו. במחלוקת בהלכות סימני הטריפות בבעלי חיים^[5], נידון מקרה של נקב בריאה של הבהמה, שנמצא לאחר השחיטה במקום שנגע בו השוחט. הדיון הוא, האם יש לייחס את הנקב לציפרניו של השוחט, או שזוהי טריפה, מחלה שגורמת לאיסור אכילת הבהמה אף אם נשחטה כהלכה? בשאלה זו נחלקו הדעות, ורב שמואל הביא הלכה בשם אביו, רב אבהו^[6]:

אמר רב שמואל בריה דרב אבהו: אבא - מראשי כלה בישיבתו של רפרם היה, ואמר שתולים את הנקב בנגיעת השוחט, והבהמה מותרת באכילה.

• הרב אהרן הימן, "רב אבהו", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט