מר בריה דרבנא

מר בריה דרבנא, ולפי נוסח הדפוסים מר בריה דרבינא, היה אמורא בבלי בדור הרביעי^[1], בימי אביי ורבא. אמורא זה איננו בנו של האמורא המפורסם רבינא, שהיה מאוחר לו.

מסר דברי תורה בשם רב נחמן^[2] ורב ששת^[3].

חבריו בלימוד התורה היו רב זירא, רבא, רב נחמן בר יצחק, רב פפא ורב נחומי בר זכריה^[4].

כשהקשה קושיה על רבא התבטא בעדינות ובלשון סגי-נהור: ”מותבינן תיובתא כלפי סנאיה דרבא”^[5].

האמורא רב הלל סיפר לרב אשי על כך שראה רשימה של עריות שאסרו חכמים^[6] שנרשמה לדבריו על ידי מר בריה דרבינא, ורב הלל רצה ללמוד מרשימה זו חידוש הלכתי כלשהו. אולם רב אשי סירב להסתמך עליה, בטענה שמר בריה דרבינא אינו חתום על הרשימה^[7].

החזיק בדעה שמאחר שראה הקדוש ברוך הוא שהגויים אינם מקיימים את שבע מצוות בני נוח החליט שגם אלו שמקיימים יזכו לשכר מופחת^[8].

התייחס בשלילה מרובה לאישיותו של בלעם, והורה לבנו שבדרשותיו אודות רשעים אחרים לא ירבה לדקדק בפסוקים וללמוד על רשעותם, פרט לבלעם, שיש לדייק בפסוקים ככל שניתן על רשעתו^[9].

הגדיר כ"ייסורים" שמסוגלים לכפר על עוון האדם אפילו אי הצלחה קלה, כגון הלובש בגד והתברר שלבש אותו הפוך^[10].

בתלמוד הוזכרו רבות מהנהגותיו המיוחדות של מר בריה דרבינא. מר בריה דרבינא הוגדר בפי חברו רב נחמן בר יצחק "ירא שמים", עקב הקפדתו על בפרטי הפרטים של ההלכה, ושאיפתו לנהוג באופן שמוסכם על פי כל הדעות. חלק ניכר ממנהגיו נקבעו הלכה למעשה עד היום.

דוגמה לכך היא מחלוקת בתלמוד לגבי מי שיש לפניו ככר לחם שלמה מקמח שעורים, ולעומתה פרוסת לחם מקמח חיטים, על מה עדיף לברך "המוציא לחם מן הארץ", האם על הככר השלמה או על הפרוסה העשויה מחומר איכותי יותר. מר בריה דרבינא נהג לצאת ידי כל הדעות: הניח את הפרוסה בתוך הככר השלמה ובצע על שתיהן יחד^[11].

מחלוקת אחרת עוסקת בסדר המתאים לנעילת הנעליים, האם להקדים את הימין או השמאל. מר בריה דרבינא היה נועל תחילה את של ימין, אך לא קושר את השרוכים; נועל את השמאל וקושר את השרוכים; ושוב חוזר לימין וקושר^[12]. נוהג זה מופיע להלכה בשולחן ערוך^[13].

בתלמוד^[14] נמסר נוסח תפילה מיוחד שהיה נוהג לומר בסיום תפילת העמידה. נוסח זה, בעיקרו, שולב בסידורי התפילה עד ימינו:

אלהי, נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי

הוא מסר משמו של רב נחמן את נוסח הברכה שמברך הרואה קברי ישראל, כמובא במסכת ברכות^[2]: ”תנו רבנן: הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ואסף אתכם בדין ועתיד להקימכם בדין. מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן: ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם ברוך מחיה המתים”.

היה משלשל את רצועות התפילין מלפניו, כמנהג המקובל היום^[15]. היה מכניס ארבעה חוטי ציצית לחור שבבגד ומקפל אותם, כך שנוצרו שמונה חוטים^[16].

היה נוהג לצום הרבה בכל ימות השנה, פרט לשלושה ימים: פורים, חג השבועות וערב יום הכיפורים, בהם יש מצווה מיוחדת לאכול^[17].

בנישואי בנו שמחתם של תלמידי החכמים הייתה נראית לו מופרזת, והביא כוס יקרה שוות ערך ל-400 זוז ושבר בפניהם, כדי לגרום לעצב^[18]. זהו המקור למנהג לשבור כוס, צלחת או כלי אחר בנישואין ולומר ”אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי”^[19], כדי לציין את חורבן בית המקדש.

לא איפשר לבנו לבצע בו טיפול רפואי שהיה כרוך בהקזת דם, מאחר שחשש לאיסור "מכה אביו ואמו"^[20].

מסופר עליו כי נעשו לו שני ניסים: פעם הלך בערבה צחיחה, היה צמא למים, ונעשה לו נס ונברא שם מעיין. פעם אחרת היה בסביבת מחוזא וגמל פראי כמעט דרס אותו, וקיר שלידו התפרק ואיפשר לו להיכנס ולהינצל. מר בריה דרבינא היה מברך במקום הראשון "ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל" ובשני "בגמל ובערבות"^[21].

כשהיה מגיע לעיר בבל הקדומה, שכבר הייתה חרבה בימיו, היה לוקח מעפרה וזורק אל מחוצה לה, כדי לקיים את נבואת הפורענות שנאמרה על בבל בספר ישעיהו^[22]: ”וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד”^[23].

בגמרא מסופר על ניסים שאירעו לו:

ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא, אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי. ותו, זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא, על לגוה, כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל, כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות.

תרגום: פעם אחת היה מהלך בבקעה של (מקום ששמו) ערבות והיה צמא למים ובסכנת התייבשות, ונעשה לו נס ונברא לו מעיין של מים. עוד נס נעשו לו כשהיה מהלך בשוק של מחוזא והסתער לעברו גמל משוגע, ובאותה שעה נפלה חומת בית שהיה סמוך לו והוא נכנס לתוך הבית ומצא מסתור מהגמל. כשהוא הזדמן לערבות בירך "ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל" וכשהזדמן למחוזא בירך "ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות".

בפולקלור היהודי נפוצו סיפורים עם אלמנטים דומים, כולל האגדה שמובאת בספר מעשה נסים על אמו של רבי יהודה החסיד, שכמעט ונדרסה בידי גדוד חיילים שעבר בסמטה בוורמס עד שחמל עליה אחד מקירות הבתים ונבקע.^[24]

על אמו מסופר שהכינה לו שבעה בגדים שונים לשבעת ימי השבוע, מאחר שהיה מפונק ואם היה לובש בגד במשך יומיים רצופים הדבר היה מפריע לו להתרכז בלימודו^[25]. עוד מסופר עליה ששמרה עבורו חטים מיוחדות לפסח במקום מיוחד כבר משעת הקצירה^[26].

בנו היה אף הוא תלמיד חכם, ושיחותיו עם אביו בענייני לימוד תורה מוזכרות בכמה מקומות^[27]. כנראה היה דורש בפני הציבור^[28]. שמו אינו ידוע.

אחיו של מר בריה דרבינא היה אף הוא אמורא בשם רבי יוחנן, ונמסרו חילופי דברים שלו עם רב נחמן בר יצחק, חברו של מר בריה דרבינא^[29].

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:מר בריה דרבינא

• הרב אהרן הימן, "מר בריה דרבנא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 900, באתר היברובוקס
• הרב יעקב גרטנר, מנהגו של מר בריה דרבינא, אודות מנהגו להתענות בכל ימות השנה