יניי

יניי (כתיב מקובל: ינאי) היה פייטן ארץ-ישראלי קדום. חי ככל הנראה במאה ה-5 או ה-6 לספירה. יניי הוא אחד הפייטנים הקדומים ביותר, ונמנה בידי רס"ג,^[1] כמו גם אצל רבנו גרשום^[2] בשורה אחת עם יוסי בן יוסי ורבי אלעזר הקליר. זמנו המדויק לא ידוע לנו, אך ברור שחי תחת השלטון הביזנטי בארץ ישראל. נחשב – בין השאר – כמי שהכניס את החריזה לשירה העברית.

מבנה פיוטיו של יניי קדום מאד, וככל הנראה היה ממעצבי מבנה הפיוט. הוא הפייטן הראשון הידוע לנו החותם את שמו באקרוסטיכון פיוטיו.

יניי חיבר מחזור של קדושתאות לכל סדרי הקריאה בתורה לפי חלוקת התנ"ך לסדרים, ובנוסף כתב קרובות למועדים ולשבתות מצוינות. מאחר שמספר סדרי התורה הוא כ-150, וכל קדושתא כוללת לכל הפחות עשרה קטעי פיוט, נמצא שסך פיוטיו של יניי הוא למעלה מאלף. אף על פי כן, מרבית פיוטיו לא נודעו במהלך הדורות. חרף העובדה שרבנו גרשום מאור הגולה ידע שיניי חיבר קרובות לכל סדרי התורה,^[2] רק קרובה אחת ויחידה מתוך המחזור הזה נכנסה למחזור האשכנזי, והיא "אוני פטרי רחמתיים" (במקור לסדר "ויהי בחצי הלילה"), הנאמרת במנהג אשכנז המערבי בשבת הגדול. פיוט אחד מקרובה זו, "אז רוב ניסים הפלאת בלילה", נכנס גם להגדה של פסח ונאמר בסיום ליל הסדר.^[3] לדעת כמה חוקרים, הוא גם מחבר הפיוט הנודע ונתנה תוקף. כמו כן, מנחם זולאי קובע^[4] כי הוא זה שכתב את הפיוט "וכל מאמינים", אחד מפיוטי הימים הנוראים, הנאמר בקהילות אשכנז ופולין אחרי קדושה במוסף של ראש השנה ושל יום הכיפורים,^[5] וגם הקינה "הילילו הה", הנאמרת במנהג אשכנז המערבי בסוף הקינות לתשעה באב, מיוחסת אליו מספק. ככל הנראה כתב יניי קרובות ושבעתות לתפילות העמידה בלבד.

עם גילוי גניזת קהיר, התגלה כתב יד גדול של פיוטים של יניי. כתב יד זה לא זכה לתשומת לב רבה, מאחר שהיה כתוב על כתב יד מחוק אחר של התרגום היווני לתורה של עקילס, שזכה לתשומת לב רבה יותר. רק לאחר שנים ארוכות הוסבה תשומת הלב לשרידי הפיוטים עצמם שבכתב היד, והתברר שהם פיוטים של יניי, שנתחברו על פי הסדרים של קריאת התורה, בהתאם לחלוקה הארץ-ישראלית. בשנת 1938 הדפיס מנחם זולאי את כל פיוטי יניי שהתגלו עד אז.

בשנת 1985 הדפיס פרופסור צבי מאיר רבינוביץ' את כל פיוטי יניי בשני כרכים בליווי הערות. בשנת 2000 הוציא פרופסור נחום מאיר ברונזניק ספר עם ביאורים ופירושים של הפיוטים על פי ממצאיהם של רבינוביץ' וזולאי, בתוספת שרידים שאסף שלום שפיגל ולא נדפסו.^[6]

בפיוטיו הוא מפייט תכנים מפרשת השבוע תוך שימוש רב בדברי התנאים האמוראים^[7], וקושר בין ענייני פרשת השבוע לשאיפות ולמשאלות הלב של עם ישראל^[8].

רבי אפרים מבונא מוסר שמועה לפיה ר' אלעזר הקליר היה תלמידו של יניי, ומרוב קנאתו בתלמידו הגדול, הרגו יניי באמצעות הטלת עקרב בסנדלו, וכי זוהי הסיבה שאין אומרים פיוטים משל יניי בלומברדיה.^[9] כבר ר' אפרים, מוסר השמועה, מפקפק בה, ומסיים ”יסלח ה' לכל האומרים כן עליו אם לא כן היה”.^[10] המחקר כיום אינו מקבל את אמיתות המעשה הזה; הן בשל העובדה שהתארוך המשוער של שניהם אינו מאפשר זאת; הן בשל העובדה שבסיס השמועה, אי-אמירת פיוטיו בלומברדיה, כנראה אינה נכונה; והן בשל שבחיו של יניי בפי הבאים אחריו.

• כתבי יניי בפרויקט בן-יהודה
• צבי מאיר רבינוביץ', מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, תשמ"ה–תשמ"ז.
• צבי מאיר רבינוביץ', הלכה ואגדה בפיוטי יניי, תשכ"ה.
• שאול ליברמן, חזנות יניי, סיני: ירחון למדע וספרות, כרך רביעי (תרצ"ט), ירושלים, עמ' רכ"ה.
• יוסף יהלום, קטעי הגניזה של פיוטי יניי, תשל"ח.
• משה אריה כהנא, מחקרי מבנה הקדושתא של יניי, תשכ"ג.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יניי

• יניי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יניי, באתר "תרבות•il"
• מידע על יניי בקטלוג הספרייה הלאומית
• אהרן מירסקי, ‏ראשית הפיוט – יניי, באתר "דעת"
• על דמותו, באתר הפיוט והתפילה
• פיוטי יניי באתר הפיוט והתפילה של פרויקט סנונית
• מנחם זולאי, פיוטי יניי, מלוקטים מתוך כתבי הגניזה ומקורות אחרים, שוקן, ברלין, תחר"ץ, באתר היברובוקס
• אופיר מינץ-מנור, הכול אודות שרה – על עקרותה של שרה בפיוט של יניי, המאה השישית, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 29 במאי 2017
• שמואל אברהם פוזננסקי, מחזור יניי – חלק א', המזרחי, 7 בינואר 1920; מחזור יניי – חלק ב', המזרחי, 15 בינואר 1920; המשך; מחזור יניי – חלק ג', המזרחי, 21 בינואר 1920
• יניי, דף שער בספרייה הלאומית