שני זיתים

שני זיתים
	שְׁנֵי זֵיתִים/ נִכְרָתִים/ בְּגַן נָעוּל יַצְהִירוּ; לְרֹאשׁ קְהָתִי/ וְאֶפְרָתִי/ שְׁתֵּי עֲטָרוֹת יַכְתִּירוּ; מוּל מְנוֹרָה/ הַטְּהוֹרָה/ כְּמוֹ נֵרוֹת יַזְהִירוּ; הֵן בְּמַשְׂאֵת/ כָּל אִישׁ אֶת/ רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ; הֵן בְּמַחֲנֶה/ אֶל מוּל פְּנֵי/ הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ; ; לְבֵן פֹּרָת/ וְצִיץ יִקְרַת/ אֲשֶׁר הָיָה כְּצִיץ נוֹבֵל; וְלַנִּמְשָׁח/ אֲשֶׁר הוּשַׁח/ כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּלִי חוֹבֵל; זְכֹר מַרְאָה/ אֲשֶׁר רָאָה/ זְכַרְיָהוּ בְּעִיר בָּבֶל; כְּמוֹ זְכַרְתָּם/ וְהוֹשַׁעֲתָּם/ אֲזַי עַל יַד זְרֻבָּבֶל; זְכֹר זַרְעָם/ לְהוֹשִׁיעָם/ בְּעֵת תִּקְרָא שְׁנַת יוֹבֵל; וְשִׂים אוֹתָם/ מְקוֹם אֲבוֹתָם/ הֱיוֹת מוֹשְׁלִים בְּכָל תֵּבֵל; וּמֵעַל יַד/ אִישׁ צַיָּד/ טַבַּעְתָּם יָסִירוּ; הֵן בְּמַחֲנֶה/ אֶל מוּל פְּנֵי/ הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ; ; מַמְלָכָה/ מְמֻשָּׁכָה/ לְעִיר צִיּוֹן תְּשִׁיבֶנָּה; וּבַת כְּבוּדָה/ בְּרָב-עֲבֻדָּה/ לְבֵית אִמָּהּ תְּבִיאֶנָּה; וְהַגְּבִירָה/ וְהַצְּפִירָה/ לְרֹאשׁ דּוֹדָהּ תְּקִימֶנָּה; וּמִצְנֶפֶת/ מְעֻלֶּפֶת/ לְרֹאשׁ אַהֲרֹן תְּשִׂימֶנָּה; וְהַתָּמִיד/ אֲזַי תַּעֲמִיד/ וְהַמִּנְחָה תְּרִימֶנָּה; וְהַמֶּרְקָח/ אֲשֶׁר לֻקָּח/ וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה; וְהַקְּטֹרֶת/ מְקֻטֶּרֶת/ לְאַהֲרֹן יַקְטִירֶנָּה; וְהַנֵּרוֹת/ בִּמְנוֹרוֹת/ בְּנֵי אַהֲרֹן יַבְעִירוּ; הֵן בְּמַחֲנֶה/ אֶל מוּל פְּנֵי/ הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ; ; הַנְּכֵאָה/ וְהַצְּמֵאָה/ אֲשֶׁר תָּמִיד לְךָ תֵילִיל,; סְמוֹךְ יָדָהּ/ בְּבֶן דוֹדָהּ/ אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ חַכְלִיל; וְהַכְנִיסֵם/ לְגַן בֹּשֶׂם/ וְחֻפָּתָם בְּהוֹד תַּכְלִיל; וְהוֹלִיכֵם/ וְהַמְלִיכֵם/ בְּהַר צִיּוֹן וְהַגָּלִיל; וְחֹק יָשָׁר/ אֲזַי יוּשַׁר/ עֲלֵי נֵבֶל וְגַם חָלִיל; זְעֹם עֹזְבֵי/ שְׁמָךְ וְאֹהֲבֵי/ חֲזוֹן שֶׁקֶר וְשָׁוְא וֶאֱלִיל; וְעַם פְּרוּכִים/ יְהוּ בְרוּכִים/ כָּל-רֹאֵיהֶם יַכִּירוּ; הֵן בְּמַחֲנֶה/ אֶל מוּל פְּנֵי/ הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ

שני זיתים נכרתים הוא פיוט מאת ר' שלמה אבן גבירול מסוג "מאורה", כלומר מיועד להיאמר בברכת יוצר המאורות לפני החתימה. הפיוט נהוג בשבת חנוכה בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי.^[3] על אף שרבי שלמה אבן גבירול היה מפייטני ספרד, פיוט זה השתמר בקהילות אשכנז בלבד.

הפיוט עוסק במנורת הזהב ובעיקר במנורה שבחזון זכריה הנביא (זכריה, ד'), המופיעה בהפטרה לשבת חנוכה. תוכן הפיוט הוא בקשת הגאולה, והשבת הכהונה ומלכות בית דוד למעמדן. הכהונה ומלכות נקראות "שני זיתים" על פי פרשנות לשני הזיתים בנבואת זכריה,^[4] והפיוט עושה שימוש בביטויים ומוטיבים נוספים הלקוחים מתוך אותה נבואה: המנורה, שמן המשחה, ועוד. אין בפיוט אזכור מפורש לחנוכה, ולא ניתן לדעת אם הפיוט נכתב מעיקרו לייעוד זה או דווקא לפרשת בהעלותך, שגם בה מפטירים הפטרה זו.

מבנה

הפיוט שקול במשקל הברות, בו מונים רק את ההברות ומתעלמים מחטפים ושוואים נעים. משקל זה שמש בספרד לפיוטים בלבד ולא לשירי החול, בניגוד למשקל "יתדות ותנועות" ששמש הן לשירי קודש הן לשירי חול, ובו יש סדר קבוע בין התנועות לחטפים והשוואים הנעים. בכל שורה בפיוט שלש צלעיות: שתים בנות שלש הברות כל אחת והשלישית כפולה ובה שש הברות.
בכל שורה שתי הצלעיות הראשונות מתחרזות זו בזו, ואילו הצלעית האחרונה חורזת בחרוז משותף לכל השורות באותו הבית. השורה האחרונה בכל הבתים חורזת בחרוז משותף, שונה משל אותו הבית, ולאחריה בא רפרן החורז אף הוא באותו החרוז. מבנה זה נקרא "מעין אזורי". כמקובל, הבית הראשון הוא במבנה שונה - קצר יותר, וכל השורות בו חורזות בחרוז האזורי של סופי הבתים, שהוא בפיוט זה -רוּׂ.^[5]

רשב"ג הוא שפיתח מבנה זה והשתמש בו בפיוטים רבים (פיוט נוסף במבנה זהה הוא ה"אופן" שנאנים שאננים). פייטנים רבים אחריו אימצו מבנה זה וחיקו אותו.^[6]

הן בראשי השורות בבית הפתיחה והן בראשי הבתים, חתום שם המחבר "שלמה".

מנהגי אמירת הפיוט

בראשית ימי הפיוט האשכנזי לא נהגה אמירת מאורות, ופייטני אשכנז הראשונים לא כתבו במערכות היוצר שלהם פיוט כזה (כמו גם פיוטי "אהבה", "מי כמוך" ו"גאולה"). בדורות מאוחרים יותר, עקב השפעה של הפיוט הספרדי קלטו בני אשכנז מספר מאורות ספרדיות לתוך תפילתם, בהם מאורה זו.^[7] או אז גם החלו בכתיבת פיוטים מסוג זה, תוך שהם מאמצים בו את סגנון אבן גבירול וריה"ל.^[8] מאורה נוספת לשבת חנוכה, "אשר יצר", שכתב רבי אפרים בן יצחק מרגנשבורג נבנתה במבנה זהה לשל שני זיתים.^[9]

הפיוט נהוג בשבת חנוכה (אם ישנן שתי שבתות בחנוכה, בשבת הראשונה) בנוסח אשכנז המערבי והמזרחי.^[3] במגנצא אמרוהו גם בשבת השנייה של חנוכה,^[10] ובפוזנא הוסיפו לאמרו גם בשבת בהעלותך.^[11]

בנוסח רומניא, בדרך כלל אמרו פיוטי "יוצר", "אופן" "זולת" ו"מי כמוך" בלבד, ולא פיוטי מאורה (במחזור רומניא מופיעות מאורות רק לשבת פורים ושבת חול המועד סוכות). מסיבה זו, ככל הנראה, במחזור רומניא המודפס פיוטנו "שני זיתים" מופיע כפיוט "אופן" לשבת חנוכה, ולא כמאורה.^[12]^[13]^[14]

בוורמייזא היה מנהג שלא לומר את הפתיחה והבית הראשון של הפיוט ולהתחיל מ"ממלכה ממושכה".^[15] רבי יאיר בכרך, שהיה רבה של העיר, תמה על מנהג זה:

ובימי חורפי היה לי פתחון פה עם זקן אחד בעל מורה ודיין בק"ק ווירמיישא על שתמהתי מאד על מנהג זר על שמתחילין מאורה דשבת חנוכה "ממלכה ממושכה", והוא באמצע הפיוט כי התחלתו "שני זיתים" וכו'. והשיבני, כי שמע מפי זקני גדולי הקהילה כי בשעת הגזירות נשרפו כל סדרי תפילות ומחזורים, ובאשר לא היה בנמצא הדפוס היה מחזור א' וסידור מעריבים ויוצרות א' לקהל או למשפחה, וזמן רב אחר עבור זעם שחזרו ונתיישבו מתי מספר, אמרו מה שמצאו מפיוטים שנשאר, ובאשר מצאו מאורה הנ"ל רק חציה כאוד מוצל מאש אמרו רק חציה שלא לבטל המנהג לפי שעה, ונקבע אח"כ למנהג קבוע.

— שו"ת חות יאיר, סוף סי' רלח

מקובל בקהילות אשכנז המערבי לשיר פיוט זה בניגון (בניגוד לפיוטים רבים שנאמרים ללא שירה). משה יהודה רוזנווסר משער שהצורך להתאים את המילים למנגינה הוא שגרם לשינויי הנוסח והשמטת שורות מסוימות מהפיוט.

לקריאה נוספת

הפיוט עם ביאור מקיף וחילופי נוסחאות בתוך משה יהודה רוזנווסר, השיר והשבח: פיוטים לשבתות השנה לפורים ולברית מילה לפי מנהג קהילות אשכנז (מפורשים ומבוארים עם מקורותיהם בהלכה ובאגדה) (ירושלים: מכון מורשת אשכנז, תשע"ה), עמ' קנ–קנד. (הספר בקטלוג ULI)
גבריאל וסרמן, Liturgical poems of Ḥanukka from Europe (חלק א באנגלית וחלק ב בעברית), 2016 (דוקטורט). הפרק על שני זיתים בעמודים 292–338 בחלק א, והפיוט עצמו עם פירוש ושינויי נוסחאות מופיע בעמודים 243–257 בחלק ב. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מידע על שני זיתים בקטלוג הספרייה הלאומית
שני זיתים, בביצוע דניאל כל-טוב, סרטון באתר יוטיוב, על פי מנגינת קהילת חרונינגן
הפיוט שני זיתים, באתר הפיוט והתפילה
יהושע גרנט, שני זיתים - אמנות השיר באתר הפיוט והתפילה
הרב נריה גוטל, שני זיתים – עיון בפיוט, באתר הפיוט והתפילה (גרסה קודמת: כהונת הקהתים ומלכות האפרתים – רֵעין דלא מתפרשין, בארכיון האינטרנט)
מערך שיעור לבית ספר על הפיוט שני זיתים, באתר כל ישראל חברים

הערות שוליים

^ צלעית זו סוטה מהמשקל ויש בה שבע הברות.
^ הנוסח המובא כאן הוא נוסחו המקורי של הפיוט, בנוסח שהיה מקובל בקהילות ישנם שינויים רבים, וניתן למצוא אותו בסידורים בהם הוא נדפס כגון זליגמן בר, סדר עבודת ישראל (רדלהיים, תרכ"ח), נוסח אשכנז עמ' 640 ונוסח פולין עמ' 633; סידור אוצר התפלות (ישראל, תש"ד), חלק ב', עמ' 56.
^ ¹ ² בקהילות בהן לא בטלו את אמירת פיוטי השבתות. זליגמן בר, סדר עבודת ישראל (רדלהיים, תרכ"ח), נוסח אשכנז עמ' 640 ונוסח פולין עמ' 633; סידור אוצר התפלות (ישראל, תש"ד), חלק ב', עמ' 56.
^ ראה רש"י בפסוק יד שם
^ רשב"ג חורז יחדו צירי וסגול, בהתאם להגיה הספרדית, בה אין מבדילים בין תנועות אלה.
^ משה יהודה רוזנווסר ודבורה רוזנווסר, החיקוי – צורת החנופה הכנה ביותר, מכלול (כתב עת) כו, תש"ע, עמ' 25–38.
^ במנהג אשכנז המערבי, מאורה זו היא היחידה שנתקבלה למחזורים הנדפסים.
^ עזרא פליישר, היוצרות בהתפתחותם והתהוותם (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ד), עמ' 680.
^ פיוט זה נתקבל במנהג אשכנז המזרחי לשבת שנייה של חנוכה וכן לשבת בהעלותך. ראו סדר עבודת ישראל, עמ' 640.
^ מנהגי ק"ק מגנצא, סדור שפת אמת, תרכ"ב, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.
^ כך מובא ב'פנקס בית הכנסת דק"ק פוזנא' שנדפס בתוך 'ברכה למנחם', סט. לואיס תשט"ו. לספר באוצר החכמה (למנויים בלבד).
^ דניאל גולדשמידט, על מחזור רומניא ומנהגו, ספונות ח, תשכ"ד, עמ' רכד.
^ מחזור רומניא דף נב ע"ב.
^ יש לציין שהייתה גם תופעה הפוכה: רבנו תם חיבר אופן לשבת חנוכה המתחיל "יום הודו וכבודו", אולם בוורמייזא נהגו בשלב כלשהו לאומרו בשבת שנייה של חנוכה דווקא כמאורה, כדי להשוות שבת זו לשבת הראשונה, שיש בה המאורה "שני זיתים". דוגמה לבעיה שהדבר יצר ניתן לראות במערבות יוצרות וזולתות וסליחות עם הפסוקי' ומנהגים דק״ק ווירמיישא, בדף יב. בכותרת הפיוט נאמר שהוא מאורה, אך בסופו כתוב שיש להמשיך "והחיות ישוררו" (כמו אופן), ובמנהגים בסוף הספר בדף מה: כתוב "לשבת שני דחנוכה אומרים אופן יום הודו נדפס בזה הספר, ובמנהגים של קהל כתוב שאומרים יום הודו למאורה".
^ יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סימן ר"ג (עמ' רמ"ד).

[1] צלעית זו סוטה מהמשקל ויש בה שבע הברות.

[2] הנוסח המובא כאן הוא נוסחו המקורי של הפיוט, בנוסח שהיה מקובל בקהילות ישנם שינויים רבים, וניתן למצוא אותו בסידורים בהם הוא נדפס כגון זליגמן בר, סדר עבודת ישראל (רדלהיים, תרכ"ח), נוסח אשכנז עמ' 640 ונוסח פולין עמ' 633; סידור אוצר התפלות (ישראל, תש"ד), חלק ב', עמ' 56.

[סידורים-3] ¹ ² בקהילות בהן לא בטלו את אמירת פיוטי השבתות. זליגמן בר, סדר עבודת ישראל (רדלהיים, תרכ"ח), נוסח אשכנז עמ' 640 ונוסח פולין עמ' 633; סידור אוצר התפלות (ישראל, תש"ד), חלק ב', עמ' 56.

[4] ראה רש"י בפסוק יד שם

[5] רשב"ג חורז יחדו צירי וסגול, בהתאם להגיה הספרדית, בה אין מבדילים בין תנועות אלה.

[6] משה יהודה רוזנווסר ודבורה רוזנווסר, החיקוי – צורת החנופה הכנה ביותר, מכלול (כתב עת) כו, תש"ע, עמ' 25–38.

[7] במנהג אשכנז המערבי, מאורה זו היא היחידה שנתקבלה למחזורים הנדפסים.

[8] עזרא פליישר, היוצרות בהתפתחותם והתהוותם (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ד), עמ' 680.

[9] פיוט זה נתקבל במנהג אשכנז המזרחי לשבת שנייה של חנוכה וכן לשבת בהעלותך. ראו סדר עבודת ישראל, עמ' 640.

[10] מנהגי ק"ק מגנצא, סדור שפת אמת, תרכ"ב, עמ' 8, באתר אוצר החכמה.

[11] כך מובא ב'פנקס בית הכנסת דק"ק פוזנא' שנדפס בתוך 'ברכה למנחם', סט. לואיס תשט"ו. לספר באוצר החכמה (למנויים בלבד).

[12] דניאל גולדשמידט, על מחזור רומניא ומנהגו, ספונות ח, תשכ"ד, עמ' רכד.

[13] מחזור רומניא דף נב ע"ב.

[14] יש לציין שהייתה גם תופעה הפוכה: רבנו תם חיבר אופן לשבת חנוכה המתחיל "יום הודו וכבודו", אולם בוורמייזא נהגו בשלב כלשהו לאומרו בשבת שנייה של חנוכה דווקא כמאורה, כדי להשוות שבת זו לשבת הראשונה, שיש בה המאורה "שני זיתים". דוגמה לבעיה שהדבר יצר ניתן לראות במערבות יוצרות וזולתות וסליחות עם הפסוקי' ומנהגים דק״ק ווירמיישא, בדף יב. בכותרת הפיוט נאמר שהוא מאורה, אך בסופו כתוב שיש להמשיך "והחיות ישוררו" (כמו אופן), ובמנהגים בסוף הספר בדף מה: כתוב "לשבת שני דחנוכה אומרים אופן יום הודו נדפס בזה הספר, ובמנהגים של קהל כתוב שאומרים יום הודו למאורה".

[15] יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סימן ר"ג (עמ' רמ"ד).

[2]

[1]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]